"בגוף ראשון" סדנת כתיבה לפרוזה אוטוביוגרפית

מהי פרוזה אוטוביוגרפית? כיצד כותבים בדיה בגוף ראשון? בסדנה "בגוף ראשון" ניצור טקסטים המדגישים את האלמנט האישי שביסודם אך הופכים אותו, באופנים שונים, למרקם סיפורי וליצירת פרוזה. נשוטט בגבולות המציאות והבדיה בעקבות יוצרים שונים, נצרף צרופים בלתי שגרתיים של מכתבים, קטעי יומן, חלום, זיכרון ופרטי יומיום, ניצוק פנטזיה ו"שקר" אל תוך "האמת", נבדוק את שפת ההרהור והפרוזה השירית, נאמץ כתיבה משחקית כמנגנון משחרר, נלך לאיבוד בשפה כדי למצוא את מנעד קולך

.

הסדנה מורכבת מ-10 מפגשים בני כשעתיים. המפגשים הראשונים יוקדשו לז'אנרים שונים של פרוזה אוטוביוגרפית ולהתנסות בצורות כתיבה הקשורות בהם.

שלושת המפגשים האחרונים יוקדשו לעבודה על טקסט אחד שייבחר ע"י כל משתתף/ת.

במהלך המפגשים האחרונים יהיה קשר דוא"ל עם מנחת הסדנה, לעבודת עריכה פרטנית בין המפגשים.

* לא נדרש ניסיון כתיבה קודם

* מתאים גם לאמנים המשלבים טקסט בעבודותיהם

................................

נושאי המפגשים

................................ 

זיכרון: כיצד מפסלים זיכרון לכדי סיפור? נלך בעקבות החפצים הקטנים, החידות, הצרופים, שמאפשרים לזיכרון להפוך לסיפור המאגד בחובו אמירה שאינה רק אישית.

חלום: כיצד יכול החלום להוות קו תפר בין הבדיה למציאות? האם לחשוף את החלום כחלום או לתת לו להלך כסיפור? נבדוק אצל כותבים שונים כיצד ניתן לגייס את החלום אל מציאות הבדיה.

יומיום: האם ניתן לקחת פרטי יומיום שגרתיים ולהפכם לשידרה של מעשה בדיון? האם הבחירה בפרטים אלו הנה מקרית או שמא ניתן להעניק להם כוח מיוחד, ההופך אותם לבסיס ייחודי לכתיבה?

יומן ומכתב: כתיבה של אחר, כתיבה לאחר, כתיבה שלך עצמך מתקופה אחרת. נשוט בעקבות כתיבה בתוך כתיבה, שילוב של קטעי יומן ומכתב בסיפורת, מקור של רפלקסיה והרהור מרתקים על עצם הכתיבה.

 היפוכי בדיה: מדוע חושפת לאה גולדברג את האני האוטוביוגרפי כהקדמה לספר "מכתבים מנסיעה מדומה" ואז עושה ככל יכולתה כדי להצפינו? מדוע יוצר ז'ורז' פרק סמיכויות בדויות לזיכרון הילדות שלו? מדוע בוחרת גרטרוד שטיין בפטפוט מעין סתמי כדי לכתוב על מלחמת העולם השניה?

נבדוק כיצד ניתן לפסוע בשבילים המתפצלים של הזהויות – ננסוק אל שחקי הדמיון, נכבול את עצמנו לאדמה, אל הרגע שאינו מרפה, רגע של תובנה שאיננו מבקשים לעוזבו, שאנו מנסים לתת לכוחותיו להלך קסם בכתיבתנו.

מפגשים מסכמים: מפגשים אלו יוקדשו לטקסט אחד שעליו יבקש/תבקש כל משתתף/ת לעבוד, בהקשר לנושאי הסדנה. במפגשים אלו נדוּן בפרוט בכתיבה של כל משתתף/ת וננסה לעבד יחדיו את התפרים שבין החשיפה למסווה, בין העדות למעשה האמנות. לכל משתתף/ת תנתן האפשרות לעמוד עם מנחת הסדנה בקשר, במהלך הזמן שבין מפגשים אלו, כדי לקבל הצעות עריכה ולהתנסות בעבודה פרטנית.

................................

עדי שורק

................................ 

עדי שורק היא סופרת ועורכת סדרת "ושתי" בהוצאת רסלינג. ספריה - הרומן "שבע מטרוניתות", הנובלה "חללים" ומחזור הסיפורים "תיירות פנים" – זכו לשבחי הביקורת ולהתבחנות מיידית בשדה הספרות הישראלי.

בימים אלו עומד להתפרסם ספרה "לפעמים מאבדים אנשים".

סדרת "ושתי" בעריכתה יצרה מארג של קולות ייחודיים ופורצי דרך, ביניהם: קת'רין מנספילד, דילן תומס, אמילי דיקנסון, קולט, נטלי סארוט, אנני ארנו, גרטרוד שטיין, ז'ורז' בטאיי ועוד רבים אחרים.

................................

פרטים והרשמה

................................

לפרטים ולהרשמה – סיפור פשוט, חנות הספרים בנווה צדק: 03-5107040 . או בדואל: info@sipurpashut.com

יש להרשם מראש. מספר מקומות מוגבל

תכנים דומים

תגובה אחת

  1. אכן, סדנת כתיבה היא חשובה לפיתוח מיומנויותיו של הכותב, וכן ירבו סדנאות כתיבה בכלל. בכלל, נראה שכתיבת פרוזה היא הז'אנר החביב על רוב ציבור הכותבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פירוק השפה (בעקבות ז'ורז' פרק) כמנגנון של אבל והתנגדות

שמרו את התאריך: 3.9.2026 בלילה, תל אביב

משתתפים בשיחה: עדי שורק, אלכס בן-ארי ועינת קפקא

נדבר על יצירה לשונית המפרקת יצירות קודמות ומערכי דיבור וטקסט קיימים כצורה של עבודת אבל, קינה, פתיחת שאלה, והתנגדות פעילה לצורות שלטון דיקטטוריות. הדוברים עוסקים בשאלות אלו בתחומי עיסוקם – כיוצרים, עורכים, במאים וחוקרים.

הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה. [קטע מתוך "מסת הכתב, מחשבות על שפה וספרות", לקראת פרסום, רסלינג 2026]

הזמנה לכתיבה

~ התפנו מקומות ספורים להנחיית כתיבה אישית ~
אם אתם מכירים מישהו שמעוניין לקדם תהליך כתיבה, מוזמנים לשתף את המידע.

ואם לכם יש עניין בהנחיית כתיבה אישית שמאפשרת רצף וחשיבה משותפת, מוזמנים ליצור עמי קשר.

ש"י עגנון כותב (אחרת) ציונות

[פרק בפודקאסט "ציונות באי נחת" של ד"ר גלעד שרביט] שיחה שקיימתי עם גלעד שרביט על היצירה המאוחרת של עגנון, על היחס המורכב שלו לציונות בפרט ולשאלות של כוח, ריבונות וצבאיות במיוחד. בין השאר שוחחנו על החשיבות של ידע הגלות היהודי לשם כינונה של מדינה, כדי שזו לא תקרוס למעגלים של אלימות; על יכולת לשאול שאלות בזמנים קשים של אבדן ומלחמה; על הדרך של עגנון לבנות לנו ערי מקלט ספרותיות, ביניהן ברלין, ירושלים, יפו, בוצ'אץ' וגומלידתא הבדויה. [מרצפת 216 בפרוייקט "עיר מקלט, 963 מרצפות"]

קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון

[הרצאה מצולמת, משכנות שאננים, מרץ 2025]

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי השטמונים בפְּניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.