פה ושם  עדי שורק

אֶלגיה לְאטד | עידן צבעוני

[קטע מתוך סיפור מאת עידן צבעוני; מתוך "גרנטה" גיליון 02 בנושא: שוטטות]

אני שמחה לארח בבלוג שלי קטע מתוך סיפור מאת עידן צבעוני. ובתוך כך, ליידע כי גיליון 02 של כתב העת "גרנטה" לספרות ראה אור. ראו מטה קישור לאירועים הקשורים בגיליון, ביניהם כנס הסיפור הקצר שיתקיים ביריד הספרים בירושליים השבוע ושיחה של ניר ברעם עם הסופר נד באומן שמתקיימת ב-10/2 בתל-אביב. 

לרגעים כמעט הוּתכנו זה בזה והיינו לאיש אחד. כמו פקעות יפות שעומדות להיפתח לשעות ספורות בלבד ואז להיכנע לצו הזמן. זו הייתה כנראה מעין סימביוזה שאיש מאתנו לא ביקש לעצמו, סימביוזה שעל סף העלמות, תת-עורית למחצה. מלחיצה. אבל באתה מידה לא מורגשת, אוורירית, דלילת חמצן.

כזו שבדיעבד מתפוגגת בקלות, הייתה כלא הייתה. ואולי רק לפרקים אפשר לספר בזה לרגעים בלבד. ואולי, מבלי משים, כך למעשה ייתכן שזה היה. את אטד הכרתי עוד מהתקופה שהיה רועה צאן בגליל. בלילות ערפל של ירח מלא היה מסתובב עם עדרו בחיפוש אחר משהו לגמרי לא ברור. לפחות לא לו. לפחות לא באותה תקופה. רק ידוע לי שהיו לו טקסים כאלה של שוטטות לרוב. למעשה, על כל צעד ושעל היה מזדמן לו טקס כזה או אחר. אז אולי בגלל זה סבא שלו נהג לכנות אותו בבוז פַסְטוּך. אבל למרות שהמילה פסטוך הוטחה בו כמו קללה צורבת הוא לא נפגע ממנה אלא המשיך בשלו, בדרכו המוזרה. המשיך בטקסיו המוזרים, עונד לראשו מִנֵי בנדנות, מגדל בקושי רב זקנקן תיש דליל. הכרתי אותו גם בתקופת הלימודים באוניברסיטה. היינו מה שנקרא חברים לספסל הלימודים. הוא היה מספר לי הכול, כמעט הכול. אבל אחר כך, בלי שום סיבה נראית לעין, ללא כל התרעה מוקדמת, התרחק, גם ממני התרחק, באותה מידה שהתרחק מחברים נוספים – וכאלה לא חסרו, שכן הוא היה מקהיל אותנו בחבורות על גג ביתו.

לאירועים הקשורים בגרנטה >>

קטע מתוך התקליט Bitches Brew של מיילס דייויס (שמלווה את הטקסט באופן פואטי ותוכני) >> 

תכנים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נשים חכמות בצמתי הנקם – קריאה תלמודית

[הזמנה להרצאה] הפרשנות התלמודית הדה-קונסטרוקטיבית קושרת ספרות בחוק (אגדה בהלכה), ומפליגה מן ההתנהלות האלימה של הממלכה אל אפשרות אלטרנטיבית. היא עשוייה לעורר השראה לקריאה אחרת של המציאות העכשווית על הטקסטים המכוננים שלה, מתוך קשב מיוחד לקולות נשיים.

יום חמישי, 21.11.2024
כנס החוג לספרות בנושא "בין חיים ומתים"
בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, חדר 496

ונציה, בערב תרסט

[הזמנה לאירוע ספרותי] יום ג', 26.11.2024, שעה 20:00, תאטרון תמונע

מאדאם זונה, פיאם פיילי

[ספר חדש בסדרת "ושתי"] הממואר הפואטי מאדאם זונה משרטט את רישומי הבריחה של המשורר פיאם פיילי מטהראן על רקע רדיפתו כהומוסקסואל ומתנגד שלטון – את מציאת המקלט בישראל ואת חיי השוליים בדרום תל אביב. ליבת הספר היא פרידה רגישה מחיה, חברה שהתאבדה, וסביבה נכרכים ההתמכרות להרואין, אשפוזים בבתי חולים לחולי נפש, יחסי זוגיות, התאהבות, ידידות וגם הטרדה, עם ישראלים שונים.

החיים בישראל אינם קלים. לא מול חומותיה של ירושלים ולא בתוך האושר המעושה של תל אביב המדיף ריח של אומללות ושל ענפים טחובים, שאריות של אותה שמחה שאנשים עוטים על פניהם בשובם מאסון. כשנה לאחר שנמלטתי לישראל מטהראן הייתי לבדי כמעט כל הלילות והימים. כל אחד ברח ממני בצורה כלשהי, או שברחתי מפני הכול באופן כזה או אחר. אני חושב שאורח חיי מעורר באנשים פחד. זה רק טבעי; אחרי הכול, גם אני פוחד מפניהם לעתים קרובות.

צפה ועלתה התהום וביקשה לשטוף את העולם

[הרצאה]
אגדה תלמודית מספרת על דוד המלך שגרם למי התהום לצאת מאיזון, ולאיים בהחרבת העולם. על דוד, ששפך דם רב ועשה מלחמות גדולות, נאסר לבנות את הבית הרוחני,
בית המקדש. למרות זאת הוא ניסה, והתוצאות היו הרות אסון.
הדרך לאיזון מי התהום קשורה ברפלקסיה על מעברי-גבול אלימים, לצד למידה של פרקטיקות נסיגה מכוח – שמלמד האל עצמו. הוא, המופיע כאן כמי שנכון ששמו ימחק למען השכנת שלום.

הנסיגה-משם שמלמד האל, נלמדת ממצבן נטול-השם של נשים, והיא מתרגלת צורות שייכות וקניין שאינן תובעות בעלות, ומשחקות אחרת עם הותרת זכר.

דימוי על העטיפה: "חושבת על קסנדו", שרון פוליאקין. עיצוב עטיפה: נורית וידר קידרון

נכתב בחפצים – סיפורי חלום ווידויים

[קובץ סיפורים, הוצאת ידיעות ספרים]

אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים.

בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים. [הוצאת ידיעות ספרים, 2024].