קרקס

[סיפור קצרצר]

ביצירות אירופאיות איכותיות ניתן למצוא תמיד איזה אומן טרפז משונה
שחי בגבהים ואינו מסוגל לרדת. לרוב הוא מעורב בתאונה שהתרחשה
בעבר או מתוארת בהווה או בתאונה עתידית הנרמזת מסיבי העלילה
שממילא אינה קשורה בו בקשר של ממש, אלא משתמשת בו
כבמשל הקשור בקרקס, אותו מחוז קסום ומלא כאב שאינו מצוי
במקומותינו כדרך חיים אלא בא אלינו בהשאלה לזמן קצוב, או
מתווך בסרט מיושן, שבו מתמקדת המצלמה מדי פעם על הקהל
ובייחוד על הילדים שנראים כאילו יצאו מזיכרון ילדותי דביק מגלידה
שנמסה על היד, מתוחים ומכורכמים מעט ועגמומיים. אז נדמה כי
הם עלולים לפרוץ בבכי כי הפיל גדול מדי, או עצוב
מדי, או כלוא מדי, והליצן מפחיד, ונערת הגומי נראית כמי
שהסתבכה מדי בתוך עצמה, והפופקורן מלוח מדי, האור חזק מדי,
הדרך הביתה רחוקה מדי, הכרטיס, יקר מדי, הבלון התפוצץ מדי.
המוגזמות, זו שבונה את הטרגיות הקרקסית, זו שנבנית על צחוק,
יופי ועל עונג, המוגזמות מוגזמת מדי, או שמא חיוורת מדי,
דחלילית. אולי בסופו של דבר הילדים בוכים מכיוון שהאנשים נראים
כמו אנשים והפיל נראה כמו פיל, או שבכלל, ילדה אחת
בוכה מדי דווקא כאשר היא רואה את 'שלגיה', קרקס קטן
בתיאטרון "הבימה", שנות השבעים המוקדמות.

>> פרגמנט מתוך הספר "תיירות פנים" >>

תכנים דומים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פירוק השפה (בעקבות ז'ורז' פרק) כמנגנון של אבל והתנגדות

שמרו את התאריך: 3.9.2026 בלילה, תל אביב

משתתפים בשיחה: עדי שורק, אלכס בן-ארי ועינת קפקא

נדבר על יצירה לשונית המפרקת יצירות קודמות ומערכי דיבור וטקסט קיימים כצורה של עבודת אבל, קינה, פתיחת שאלה, והתנגדות פעילה לצורות שלטון דיקטטוריות. הדוברים עוסקים בשאלות אלו בתחומי עיסוקם – כיוצרים, עורכים, במאים וחוקרים.

הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה. [קטע מתוך "מסת הכתב, מחשבות על שפה וספרות", לקראת פרסום, רסלינג 2026]

הזמנה לכתיבה

~ התפנו מקומות ספורים להנחיית כתיבה אישית ~
אם אתם מכירים מישהו שמעוניין לקדם תהליך כתיבה, מוזמנים לשתף את המידע.

ואם לכם יש עניין בהנחיית כתיבה אישית שמאפשרת רצף וחשיבה משותפת, מוזמנים ליצור עמי קשר.

ש"י עגנון כותב (אחרת) ציונות

[פרק בפודקאסט "ציונות באי נחת" של ד"ר גלעד שרביט] שיחה שקיימתי עם גלעד שרביט על היצירה המאוחרת של עגנון, על היחס המורכב שלו לציונות בפרט ולשאלות של כוח, ריבונות וצבאיות במיוחד. בין השאר שוחחנו על החשיבות של ידע הגלות היהודי לשם כינונה של מדינה, כדי שזו לא תקרוס למעגלים של אלימות; על יכולת לשאול שאלות בזמנים קשים של אבדן ומלחמה; על הדרך של עגנון לבנות לנו ערי מקלט ספרותיות, ביניהן ברלין, ירושלים, יפו, בוצ'אץ' וגומלידתא הבדויה. [מרצפת 216 בפרוייקט "עיר מקלט, 963 מרצפות"]

קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון

[הרצאה מצולמת, משכנות שאננים, מרץ 2025]

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי השטמונים בפְּניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.