פה ושם  עדי שורק

המלצות על סדנאות בהנחייתי

ד"ר זמירה פורן ציון, משוררת, אמנית, מרצה וסופרת. יוני 2022

ממליצה בחום על "מרחב הכתיבה" של עדי שורק. במהלך  המפגשים מצאתי עצמי נסחפת ללמידה והעמקה בסוגיות מעולם הספרות ובשאלות של הגות ופואטיקה. התרגילים שניתנו בהשראת הטקסטים היו מעניינים ומעוררי השראה. הקשב והמשוב העניקו לי תובנות חדשות על טקסטים שהבאתי לקבוצה. הקבוצה אינטימית ומחוייבת. הסדנה  מומלצת מאוד מעשירה ומעוררת מחשבה ויצירה. כל מה שהייתי מצפה ממרחב כתיבה. הלוואי והייתי יכולה להצטרף גם לסבב הקרוב. בהצלחה למצטרפים.

 

אסתי רידר אינדורסקי. יוני 2022

[הכרה הכרות התמכרות] מכירים את אלו שהקורונה עשתה להם רק טוב? אני לא מאמינה להם. מכירים את אלו שמוצאים בכל דבר רע משהו טוב? אני לא אמונה על הטכניקה שלהם. דווקא משום כך, כשאני אומרת שהדבר היחיד הטוב שקרה לי בתקופת הקורונה הוא המפגש הוירטואלי עם מרחבי הכתיבה של עדי שורק אני עדה אמינה ביותר. אימוני ההקשבה לדקויות בקריאה והאמון שהתפתח, בזכותה, בין חברי וחברות הקבוצה יצרו מרחב שהיה כייף לשהות ולהקשיב בו, שיצר געגוע לכתוב אליו שכמה לרצף והמשכיות ולכן המשכתי להירשם שוב ושוב ושוב ובקרוב ממש – שוב. ארבע סדנאות רצופות שהרווחתי מהן הרבה מעבר למטרות הצנועות שכיוונתי אליהן מלכתחילה – לפענח מהי בעצם כתיבה מסאית ולקבל משובים קרובים לכתיבה שלי. באמצעות המרקר של עדי והערות שוליים בנות מילה או שתיים בכתב ידה על טקסטים שהביאה לסדנא התוודעתי לכותבות, כותבים וכתבים ברזולוציות מעמיקות. בשל המשובים המשובחים, המעמיקים, המדייקים שנתנה לטקסטים שהביאו המשתתפות והמשתתף למדתי להכיר איכויות של כתיבה, דקויות בכתיבה, "חותמות כתיבה" כמו שקוראת לזה עדי. בזכות הקריאה הנדיבה שעשתה היא, ועשו האחרים והאחרות בטקסטים שלי יצרתי טקסטים יפים כל כך שאני מתחרטת על שלא כתבתי מעבר לפעמים שהייתי צריכה להגיש לסדנא טקסט לקריאה. הסדנא החדשה שנרשמתי אליה – שמזמינה תרגול בכתיבה ארוכה ורציפה – אמורה למלא גם את החלל הזה. בלי שכיוונתי לכך הצלחתי בתקופה הזו להשתכלל בעוד סוגי כתיבה, סיימתי את הדוקטורט, התחלתי כמה וכמה מאמרים אקדמיים, כתבתי הרצאות, ושלחתי ידי גם בכתיבת תסריט הכול מתוך הטקסטים ומתוך המחשבות שנוצרו בסדנאות של עדי.

אז מכירים אי אלו שרוצים לשכלל את הכתיבה שלהם? הכירו להם את הסדנא. מכירים בעצמכם בצורך לעשות משהו טוב לכתיבה שלכם? – בואו. בואו להרחיב את מנעד יכולות הכתיבה שלכם. בואו לפגוש את עדי שורק - יוצרת, סופרת קוראת וכותבת שאמונה על אימוני כתיבה משובחים ויותר מהכול תעניק לכם אמונה בכתיבה שלכם. רק היזהרו. היא ממכרת.

 

אייל ברטוב, צלם ובמאי סרטי טבע. יוני 2022

הסדנא שבה השתתפתי, בהנחיית עדי שורק, אפשרה לי לגבש את הזהות שלי ככותב מתחיל, להבין במה אני טוב ובמה מכביד ומייתר. בתרגילים שאותגרנו בהם, נפתח בפני עושר אפשרויות שגרם לי להיפתח לניסיונות מעניינים, כאלה שהוסיפו לכתיבה שלי פרקים שונים ומיוחדים, וללא הסדנה לא הייתי כותב אותם, כמו תיבול של חלומות ומחשבות, שהוסיפו נדבך חשוב בין  דפי העלילה. האוירה שעדי יצרה בסדנה נינוחה ונעימה ומאוד מכבדת את הכותבים. נוצר קשר יפה בין הכותבים שהוסיפו לי גם מניסיונם בהערות בונות וטובות.

תודה לך עדי

 

ורד רפאלי, נובמבר 2021

בשנה האחרונה השתתפתי בסדנאות הכתיבה של עדי. הסדנאות הללו לא רק שסייעו לי ליצור המשכיות ורצף בכתיבה, אלא גם היו עבורי חממה לצמיחה וגדילה ככותבת, ולא פחות חשוב – גם כקוראת.  

הטקסטים שקראנו ביחד ותרגילי הכתיבה בעקבותיהם הזמינו אותי להתנסות, להעז ולהשתעשע במרחבי כתיבה חדשים ומפתיעים. ההכוונה הקשובה של עדי מאפשרת לכל אחד ואחת לגלות את קולה האישי, להעמיקו ולדייקו. השתתפות בסדנה של עדי היא מתנה נפלאה שאדם יכול לתת לעצמו. ממליצה בחום. 

 

 איילת השחר כהן, אמנית, מורה וראשת המחלקה לצילום במוסררה, בית ספר לאמנות ולחברה. נובמבר 2021

אני כותבת לסירוגין לאורך השנים. לראשונה בחיי השתתפתי בשתי סדנאות כתיבה בזום של עדי שורק ונפתח עבורי מרחב כתיבה הדוק בליווי קשוב, חכם ורגיש של עדי. התרגילים בסדנאות הובילו אותי לחידוד שפת הכתיבה וקיבלתי השראה מחברי לקבוצה ומחומרים נהדרים שעדי הביאה וקראנו יחד.

קבוצת הכתיבה המשותפת איפשרה לי להשמיע את קולי ולקבל פידבק, לבנות את תהליך העבודה שלי ולהיות קשובה לקצב שלו. 

 

ריקי כהן, משוררת, סופרת ועורכת. נובמבר 2021

 יש סדנאות כתיבה שהמנחות/ים שלהן מסוגלות לנתב את הכותב/ת לחצוב זהב אמת מהכתיבה שלהם/ן. סדנה כזו למשל היא של הסופרת ועורכת עדי שורק, שעברתי ב-2020 של הקורונה בזום. קודם כל סינון המשתתפים/ות, הטקסטים שהיא בוחרת לקריאה בסדנה, ואז המשוב המעמיק וקשוב. 

 

תמי ברקאי, 2021

הגעתי לסדנת מסה וממואר בחיפוש אחר מרחב להמשך ולהעמקה בתהליכי כתיבה שהתקשיתי להניע לבדי. רציתי מפגש שיאתגר וגם יעניק לי תמיכה שתסייע לי להשיל מחסומים של ביקורת פנימית, הרגלים שהתקבעו ופחד.

הסדנאות עם עדי שורק התגלו כאוצר של ממש - ההנחיה שלה נדיבה ומלאת אמון, ניתנת מתוך מבט בעיניים טובות שרואות קדימה ומכירות בתהליכים הפנימיים שככותבת אני נפגשת אתם גם אם אינם לב הדיון, שהוא תמיד הטקסט עצמו.  

השיח שנוצר בקבוצה מאופיין בתחושת חברות, שיתוף נעים וברצינות ביחס לטקסטים, הקולות והתהליכים של כל כותבת מקבלים מקום של ממש לנכוח ולגדול.

אני ממליצה בחום רב על הסדנה וממשיכה בעצמי למחזור הבא.

 

***

התמזל מזלי להשתתף בשתי סדנאות כתיבה בהנחיית עדי שורק ובקרוב אף אצטרף לסדנא שלישית. בתקופת ההשתתפות בסדנאות, מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח למפגש הבא, לקריאת הטקסטים שעדי בחרה עבורנו, לשיתוף ושמיעה של טקסטים של משתתפי הסדנא. הסדנא הראשונה בה השתתפתי, "בגוף ראשון", עסקה בפרוזה אוטוביוגרפית, כתיבה שנעה בין מחוזות הזיכרון והחלום, ובין היומיום לבין הבדיה. הסדנה השניה, "רישומים", עסקה בכתיבה פרגמנטרית ובכתיבה שמתקדמת עם ובעקבות זרמי התודעה. בסדנאות אלו עדי גם הפגישה אותנו עם טקסטים של סופרות/ים שהיוו השראה לצורות כתיבה כאלו, וגם עזרה לנו לקדם את כתיבתנו על-ידי התנסויות שנתנה ועל ידי דיונים על הטקסטים שכתבנו. עדי טווה חוט מקשר לכל מפגש ומצליחה לשמור על איזון בין דיבור על כתיבה, התנסות בכתיבה, שיתוף בחומרים של משתתפי הסדנא וכל זאת מבלי ליפול למלכודות שסוג כתיבה זו מעלה.
מטבע הדברים והנושאים, החומרים הם אישיים ולעיתים לא קלים, עדי מצליחה לתת מקום לקולות שונים במרחב נעים ומכבד ועם זאת גם מאתגר ומפרה. עדי עוזרת עם הערות ספציפיות לכל אחת/ד ומשקיעה זמן ותשומת לב כדי לעבור על הטקסטים, לסמן ולהאיר דברים שיכולים להיות רלוונטיים לכל המשתתפות/ים. המפגשים קירבו אותי אל הכתיבה, ראשית, במובן שההתנסויות שעדי נתנה והצעותיה לעריכה אפשרו לי לקדם את כתיבתי שלי ולשפרה ושנית, במובן של בחינה של תהליך הכתיבה ושל הכתיבה עצמה.
פשוט כיף. למדתי המון, תודה עדי!

שיר

ספטמבר, 2014

***

זה שנים שאני מתלבט לגבי הכתיבה שלי אשר מימושה נדחה שוב ושוב מחמת  ההרגשה שהסיכוי שאמצא סביבה ראשונית מתאימה ותומכת שתהווה בית גידול לנבטים העדינים שבתוכי הוא אפסי.  אז לקחתי סיכון וקפצתי למי הנהר הגועשים, כך לפחות דמיינתי זאת. הופתעתי! הנהר שמצאתי בחיק הסדנא של עדי שורק התגלה כנחל שזרימתו עדינה ומלטפת אך עם כול זאת עמוקה ועוצמתית. בדרכה המאוד עדינה, שכה יוצאת דופן באווירה הים תיכונית עורפת הראשים, הובילה אותנו עדי הישר אל בטנם הרכה של הנימים הרוטטים של אהבת המילה, תבונתה וחוכמתה. עדי לקחה אותנו למסע רחב ומגוון בעולם של יוצרים רבים תוך שהיא מאתגרת אותנו בתרגיליה המיוחדים אשר היו לפיתיון קסם ליכולות הכמוסים בתוכנו. החן והרכות שבאמצעותם נהלה את הקבוצה הפכו את כול החוויה למסע של התפתחות רוחנית ממש.
הקרבה שהתאפשרה בין המשתתפים הייתה בעיקר הודות ליכולת הטבעית של עדי לראות את הטוב ולומר דברי ביקורת בלבוש עידוד ותמיכה. היכולות הללו נשאו את כולנו על כפיים מעלה מעלה כעצים באביב שעליהם חוגגים שמחתם בירוק רענן. משסיימתי את הסדנה הראשונה המלצתי לעצמי על נוספת, ונוספת ו... לא נותר לי אלא להמליץ לאחרים לטעום מן המתוק מתוק הזה.
מי נחל שורק מגלים מחדש את הצימאון, זו סגולתם המיוחדת לעניות דעתי.

איל בלייויס
ספטמבר, 2014

***

                                                                                                                      31/12/19

עדי שורק שלום לך יקרה!

ברצוני לכתוב לך כמה מילים שיתארו את קסמו וערכה של סדנא שערכה שלוש שנים בסדנת הכתיבה שהובלת בחנות הספרים סיפור- פשוט בת"א.

עבורי כאמנית פעילה שמשתמשת לא פעם במילים ביצירותיה, היה לי צורך להתמודד עם כתיבת פרוזאית. הסדנא ליוותה אותי בכתיבת פרוזה אוטוביוגרפית ופתחה בפניי עולם עשיר ומגוון, גילויי של טקסטים רבים בעלי ערך, ודיונים מחכימים ומעניינים מאד עם המשתתפים הנוספים.

שבוע שבוע קיבלנו מטלות בכתיבה שהובילו אותנו לבחירת כיוון אישי. בסיום הסדנא ידעתי שקיבלתי אוצר שיוכל להוביל אותי להמשך.

 תודה גדולה על שעות משותפות, שלוו באכפתיות שלך וקבלת אוצרות לכתיבה.

דרורה דקל, אמנית ואוצרת-מייסדת במשותף של הגלריה השיתופית בקיבוץ כברי

***

עדי יקרה

בימים אלה אני מנסה לברור את המוץ מן התבן בחומר שכתבתי בימי חיי, ואני מגלה שהקטעים הכי טובים בעיניי הם אלה שנכתבו על ידי דווקא בסדנא שלך.

 חשבתי שאת מוכרחה לשמוע את זה, כי כידוע עשיתי בעבר סדנאות במסגרת התואר השני בספרות עברית, מגמת כתיבה יוצרת - כך שהיה לי למה להשוות, ובעיקר לבחון את התוצרים.

 היכולת לחצוב מעצמי טכסטים אותנטיים, נעשתה אצלך ובזכותך, ואני רואה גם את ההתפתחות בכתיבה שלי שנעשתה בזכותך: כמה קריאות כוון עדינות, לגיטימציה דרושה כל כך - והכתיבה השתבחה והניבה סופסוף סגנון משלי, אותנטי.

כשאני מנסה לעצמי מהו סוד הקסם, אני חושבת שזה קשור באישיות שלך, בסבלנות ובאהבת הספרות והרכות והעדינות והרגישות שאת מכניסה לסדנאות שלך. היינו קבוצת אנשים מקריים, שהמכנה המשותף היחיד בינינו היה רצון לכתוב, וגם זה בדרגות חומרה משתנות... השקט שלך, האהבה האמיתית שלך לספרות, הידע האינטלקטואלי העצום והנסיון הרב שלך כעורכת באחת ההוצאות הכי איכותיות אם לא ה,  וביחד עם זה הגבולות הברורים שהצבת לנו מפני הצורך לפטפט ולהתמסמס,  הוציאה מכל אחת מאתנו, לאט לאט, את המיטב. אפשר היה לראות איך הכתיבה של כל אחת מאיתנו הלכה והשתבחה ביחד עם המפגשים בסדנא. ועל הדרך נוצר בינינו קשר טוב, מכבד. נהיינו מעין תזמורת שמוציאה צליל מכוון היטב.

אז חשבתי שכדאי שתדעי. וכן, את יכולה לפרסם את זה. מגיע לך.

 

יהודית אשד

ספטמבר, 2014

 

***

ברצוני להודות לך, עדי על הסדנאות בהנחייתך, בהן לקחתי חלק. הסדנאות שהעברת נתנו מענה מלא לציפיותי. באמצעותך התוודענו לרשימה של כותבים וכותבות לא קונבנציונלים, שהיוו השראה לכתיבה, וסיפקו לנו מפתחות לפענוח ולמימוש הכתיבה הייחודית שלנו. ברצוני לציין גם את  היכולת שהפגנת להנחות כתיבה לא סטנדרטית ולתת רוח גבית על תעוזה בכתיבה. הסדנה היתה מרתקת, קשובה, והעלתה כל אחת מאיתנו, המשתתפות,  לרמת תודעה וכתיבה חדשות. מקנאה בכל מי שמשתתף עתה וישתתף בעתיד בסדנה שלך. בברכה חמה, פרופ' מאירה וייס   ספטמבר, 2014  

על "בגוף ראשון - סדנה לפרוזה אוטוביוגרפית"

לעדי, אחרי שבעה שבועות מתום הסדנה הראשונה – בגוף ראשון – אני מנסה לסכם לעצמי מה השאיר אותי כל כך נפעמת. אילו הייתי צריכה להגדיר את תרומתה לי על סטיקר הייתי כותבת "הרחבת הדעת". זה בעצם מה שקרה לי בסדנה [...]  אפשרת לי ולדעתי לכולנו לכתוב ואחר כך לחלוק את הקטעים באומץ לב. אפשרת לכולנו להפוך לקבוצה מקסימה, אוהבת, אוהדת ומפרגנת עד בלי די. בהדרכתך הצלחתי למצוא בי מקומות שלא ידעתי על קיומם, כמו כתיבת בדיה, שימוש בדמיון ללא הגבלה, ללכת עם המלים עד כמה שאני יכולה. נתת מקום לשאלות, לתהיות ולרגשות, גם לקשים מאד, ועם זאת ידעת כל כך לשמור על המסגרת. הנגשת לי סופרים שטיפלו בנושאים אותם העברת לנו ביד אמן ממש. נתת לי קשת רחבה של נקודות מבט, שפע של רעיונות מרתקים, הרבה מעבר לנושאים המידיים. וכבונוס מיוחד, בעיני, ערכת את הקטעים שבהם בחרנו, שיתפת אותנו בכל שלב, בהשקעה רבה, ברגישות גדולה, בתשומת לב לכל פרט, בפתיחות אדירה, ובתמיכה וחום שהיו כל כך נחוצים לי, ואני מאמינה שלכולנו. הדיון בקטעים האלה וסיפורי העריכה שמאחורי הקלעים, עם סיפור הכתיבה של כל אחת תרמו לי רבות.

גם למיקום עצמו היתה בעיני השפעה גדולה. ספונות בין הספרים, בסמוך לחלון, מעגל סגור של פרגון ואהדה רבה, מובלות ביד אמינה ובוטחת; מעין בועה, שבתוכה גם נמצאות הנשים המקסימות מ"סיפור פשוט" ובעיקר מירה שלא חסכה מעצמה שום מאמץ לתת לנו הרגשת בית מפנקת עם תוספות שהן מעל ומעבר למצופה – כל אלו הוסיפו לטעמי לכל החויה כולה.
זכות גדולה נפלה בידי, למדתי והועשרתי. זו בפרוש לא היתה 'עוד סדנת כתיבה' ואני מודה לך עליה מכל לב.

רותי איל
2012

***

שנים כתבתי למגירה, הלכתי בין רשימות, ריחפתי בין תוהו לבוהו, חיפשתי נקודת מוצא. לכודה במבוך חשבתי להניח לכול זה. אלך לשפת הים, אבעיר מדורה ואפטר מן הערימה המעיקה.  עוף השמים; גוגל, שמע את שתיקתי ולחש באזני אודות סדנא "בגוף ראשון". הלכתי. הצטרפתי לקבוצה המתכנסת מידי שבוע סביב נקודת אור עדינה.יושבים אנו בין מדפים עמוסי ספרים ובתווך שולחן קטן שעליו קפה ותה ועוגיות. מפגישה לפגישה החלו הרשימות להעלות עור, פתקים ורעיונות נפרשו וקיבלו נוכחות (עדי מציעה ... אל תשליכו דבר, הביאו דפי יומן, מכתבים ורשימות, אפילו של המכולת...).
עוברת עלי חוויה עמוקה, אני לוקחת חלק בטקס מעבר שבסיומו אמצא בנקודת תצפית חדשה על עצמי ועל מה שאני כותבת. בתשומת לב נכונה, במאמץ נכון ובריכוז נכון, כמו שלימד הבודהא, הייתה עדי מצנתרת משקעים שחסמו מעבר חופשי של מילים וסיפורים. חומרים לכודים שינו מצבי צבירה והחלו זורמים בין חללי ההכרה. ההתערבות נעשית ברגישות ובחכמה, מבלי לשנות את רוח הטקסט ובעצה אחת. יד נעלמה נוגעת לא נוגעת בכול אחד ואחת מאתנו כאילו הייתה בת יחידה.

אני לומדת ללכת חופשית ואמיתית, לתת לרעיונות המשתוללים בראש לעבור  מעליות הלב וחדרי המוח דרך כלי הדם הנשפכים אל קצות האצבעות שעל מקשי המקלדת.

דינה
2012

***

הסדנא של עדי היא עולם מופלא. חולקות אותו אלו המתחילות בדרכן אל העתיד ואלו היוצאות למסע אחרון, אלו שהתפזרו ממקום הולדתן המשותף ואלו שנקבצו יחד ממקמות אחרים. באות מרחוק ברכבת או באוטובוס או במכונית ולכולן סיפור המייחל להיכתב. התרחשות העולם המופלא מלווה אותן גם כשהן יוצאות חזרה אל ביתן, אל בני משפחתן, אל עבודתן, אל שולחן הכתיבה. הן חושבות על לאה גולדברג, על גרטרוד שטיין, על סילביה פלאת, על עדי, על עצמן  ועל הכתיבה.

מכתב מצהיב, קטעי חלום ורוד, פיסת זיכרון בשחור לבן, שורה סדורה מתוך יומן, רקמת חיי יומיום, קרעי כאב חד, טקסטורה של תחושה עמומה, מילוי רך של רגשות, כל אלו נארגים לאטם לכדי שטיח צבעוני יפהפה הנפרס בהדרגה, ממפגש למפגש, על ידי ובפני דיירות העולם המופלא. ביד עדינה שוזרת עדי את החוטים, פורמת תפר סורר ומחברת מחדש כך שברגע קסום אחד חשה כל אחת בתורה את האושר שביצירה ויודעת שמעשה האמנות קרה.

אריאלה
2012

 

 

תכנים דומים

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנים אל פנים – אמהות, אלימות ועיר מקלט

[שיח גלריה בתערוכה "פנים אל פנים" של צביקה לחמן]
שישי | 16.2.24 | 11:00, המשכן לאמנות עין חרוד. 
בשיח הגלריה נדבר על רוך וקושי, "אגדה והלכה" ומתח בין חידת היצירה הפותחת לבין החוק החורץ דין למוות וחיים, כפי שמשתקפים מיצירותיו של לחמן.
המפגש יהיה בעל אופי נסיוני, בהשראת התלמוד, פתוח לשיחה בעל פה ביני ובין (הפסלים) והקהל. 
את שיח הגלריה תפתח ד"ר גבי מן שתדבר על הרלוונטיות של מצבים שנעים בין ידיעה ללא-ידיעה ושמחלצים זיכרונות של אסונות קודמים מתוך תהומות השכחה.

"בין חיים לחיים"

[שיחה בעקבות ספרה של אסתר אורנר]

שני | 18.3.24 | 19:00 | Palais des Thés דיזנגוף 131 תל אביב בהשתתפות ריטה קוגן ועדי שורק. לפגוש את אסתר זו תמיד הזדמנות לחכמה ולחום, להיות עדה ליכולתה הנדירה לדבר בפיקחון ובהומור על כאבים גדולים מנשוא, לשזור בספרות את פרטי הפרטים של היומיום, ואני מצפה לשיחה הזו במיוחד.

ונציה

"איש אינו יודע כיצד החלה הקטטה המחרידה שקטלה את העיר וגרמה לה לשקוע לפני כחודש. כיצד נפלו מאות אנשים אל תוך התעלות, מתכתשים על הסירות, רומסים גונדוליירים חסונים, דוחסים עקבים, קצה מטרייה, תולשים שיער, בוטשים זה בפני זה, דוחקים ובועטים ומתיזים, נצמדים, מתנשמים. אך אמש עלה מן התהום פנקס רשימות השופך אור חדש על האירועים"
[הסיפור ראה אור בהוצאת תרסט, סדרת הקונטרסים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא]

פגיעה מגדרית במלחמה, סופרות וחוקרות קוראות יחד - הזמנה

[הזמנה לאירוע היום – בזום או פיזית – יום ד' 22.11.23 16:00] סופרות וחוקרות, בעקבות פגיעה מגדרית במלחמה.
בין המשתתפות אילנה ברנשטיין, ענבל אשל כהנסקי, זמירה פורן, עדנה שמש. אני אקרא בו את הסיפור "אם ובת ומלחמה" שנכתב לפני כמה שנים ולצערי הפך עכשווי.

אנשים ומלאכים, לקראת כנס "מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת"

הנה, האיש עם שתי-עגלות-הקניות-העמוסות-בשקיות-ריקות, עדיין כאן. וזו שתלתה כביסה בשדרות רוטשילד עברה עוד לילה בלא פגע. וזה שצועק ומבקש שקל מיושבי בתי הקפה בכיכר הבימה שב למעגלי צעקותיו.

לא רק בגלל ההקלה שהם ניצלו שוב, אני חשה את תחושת הנס. אלא שהימצאותם מגנה על העיר מפני אלימותה, מגנה על העיר מפני רצונה להיטהר טיהור מסוכן, מגנה על העיר מפני התייפייפות משכיחה, מבעיתה, השוכחת את האנושי בחולשותיו ודוחקת אותו הרחק ממנה.

בכנס המתקרב, חשבתי ללכת מחסרי הבית אל האנשים-מלאכים של מיכל רובנר, אותן פיגורות נטולות פנים "טרשיות" כלשונה של רובנר, שבכל זאת מותירות בנו רושם מיוחד ונוגעות ללב. הן מעלות תהיות ביחס לשייכות ולאנונימיות, להמוניות ולקירבה. אחשוב על צילום ועל כתב, מה מתירה לי ההתבוננות של הכותבת, הלא מצלמת? מה אוסרת על עצמה רובנר המצלמת? ולהפך, למה היא נעתרת?