פה ושם  עדי שורק

ממערב לירדן [ספר ב-ושתי]

ממערב לירדן, רומן מבריק מאת לילא חלבי – סופרת ערבייה אמריקאית – פורש סיפור משפחתי מפוצל דרך קולותיהן של ארבע נערות. הנערות, בנות-דודות שמוצאן מנווארה, כפר פלסטיני הררי שקט ומסורתי, רוקמות את סיפוריהן ואת סיפורי המשפחה המורחבת. אלו סיפורים מקבילים שנפגשים מדי פעם, באופן לא הדוק, ממש כשם שהמשפחה אשר התפזרה – חלקה לירדן וחלקה לארצות הברית – צריכה להמציא לעצמה את דרכי המפגש והשימור בחיי הגירה מערביים.

יחד עם האלה, מוואל, סוראיה וח'דיג'ה אנו מבקרים בנווארה, בעמאן, באריזונה ובקליפורניה, מלווים אותן במאבקיהן השונים – לנוכח דרישות המסורת והכמיהה למימוש עצמי, בתוך כאוס החופש האמריקאי או לחלופין בתוך החטטנות הכפרית-משפחתית. אנו שמחים עמן בשמחות של אהבה ויופי, ונעצבים מול החלטות הרות גורל, מיתות ופרדות.
מוואל, היציבה מכולן, מעוגנת בביטחון חיי המסורת הפלסטיניים בגדה המערבית. האלה נקרעת בין שני עולמות – התאהבות בלתי צפויה בגבר ירדני מול לימודים בארצות הברית. ח'דיג'ה מבוהלת מן המתירנות של חבריה האמריקאים ונתונה-נאבקת במרותו התוקפנית, ברוח ובגוף, של אביה. סוראיה המורדת, המפתה, הקשוחה לכאורה, מתקשה לנווט בסבך חיי הנעורים בקליפורניה ונקלעת לאהבה חסרת תקווה.
כך, בכמעין ארבעה חוטי רקמה היוצרים דוגמאות של שמלות מסורתיות, שוזרות ארבע הנערות מרקם משפחתי, חברתי ולאומי רב-רובדי, המאפשר מבט מרגש ועשיר על החברה הפלסטינית בת ימינו משני צדי הירדן ובארצות הברית.

תרגומה הקולח והמעודן של דפנה רוזנבלט, מן המקור באנגלית, מעביר הן את הפשטות והן את המורכבות של ממערב לירדן. אט אט מתגלה הרומן כווריאציה על סגנון השרשור הסיפורי של "אלף לילה ולילה", שכן מלבד ארבעת הסיפורים הראשיים מכיל הרומן עוד עשרות סיפורים ¬– של שכנים ובני משפחה, אגדות מופלאות וסיפורי ילדות, כאב הנפרק מול אוזן קשבת ותיאורי דמויות – וכולם משתרגים אל מעשה סיפורי מרהיב.

לילא חלבי היא בת לאם אמריקאית ולאב ירדני ודוברת ארבע שפות. היא זכתה במלגת פולברייט ללימודי פולקלור בירדן ובעלת תואר בספרות ערבית. היא חיה עם משפחתה באריזונה, ארצות הברית.

עמוד הספר בסדרת ושתי, הוצאת רסלינג

תכנים דומים

קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון

[הרצאה מצולמת, משכנות שאננים, מרץ 2025]

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי השטמונים בפְּניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.

נשים חכמות בצמתי הנקם – קריאה תלמודית

[קישור לוידאו של ההרצאה] האישה החכמה מתקוע (שמואל ב') מופיעה בהקשר אונס תמר על מנת למנוע את הנקם באבשלום, רוצח אחיו. היא מטרימה את הופעתה של האישה החכמה מאבל בית מעכה, המצילה עיר שלמה, "עיר ואם". החכמות משוחחות עם בעלי סמכות גבריים (דוד המלך ויואב בן צרויה) ולכאורה אינן קשורות בתמר עצמה, שנותרה שתוקה ("ותשב תמר ושוממה") כמין מתה-בחיים – לאחר שהתבקשה להחריש. אך קריאה קרובה לאור פרשנות עיר המקלט בתלמוד, מראה כי הנשים החכמות משיבות אותנו אל קולה של תמר טרם השתקתה: דיבור צלול ואמיץ המאיר את המציאות נכוחה, זועק זעקה, מציע פשרה, מקונן ותובע הכרה. ההרצאה היא מרצפת בפרוייקט "עיר מקלט 963 מרצפות".

השקה, נכתב בחפצים

מוזמנות.ים להשקת ספרי "נכתב בחפצים – סיפורי חלום ווידויים"
יום שישי, 6.12.2024, בשעה 13:00
"המקרר" רחוב החשמונאים 90 תל אביב (כניסה מאחור)

משתתפים: מעין איתן, דנה אמיר, סלין אסייג, עודד וולקשטיין, לילך לחמן, שאול סתר, שרון פוליאקין, נועה צדקה.
מוזיקה: חיים רחמני. אשמח מאוד להתראות שם

ונציה, בערב תרסט

[הזמנה לאירוע ספרותי] יום ג', 26.11.2024, שעה 20:00, תאטרון תמונע

מאדאם זונה, פיאם פיילי

[ספר חדש בסדרת "ושתי"] הממואר הפואטי מאדאם זונה משרטט את רישומי הבריחה של המשורר פיאם פיילי מטהראן על רקע רדיפתו כהומוסקסואל ומתנגד שלטון – את מציאת המקלט בישראל ואת חיי השוליים בדרום תל אביב. ליבת הספר היא פרידה רגישה מחיה, חברה שהתאבדה, וסביבה נכרכים ההתמכרות להרואין, אשפוזים בבתי חולים לחולי נפש, יחסי זוגיות, התאהבות, ידידות וגם הטרדה, עם ישראלים שונים.

החיים בישראל אינם קלים. לא מול חומותיה של ירושלים ולא בתוך האושר המעושה של תל אביב המדיף ריח של אומללות ושל ענפים טחובים, שאריות של אותה שמחה שאנשים עוטים על פניהם בשובם מאסון. כשנה לאחר שנמלטתי לישראל מטהראן הייתי לבדי כמעט כל הלילות והימים. כל אחד ברח ממני בצורה כלשהי, או שברחתי מפני הכול באופן כזה או אחר. אני חושב שאורח חיי מעורר באנשים פחד. זה רק טבעי; אחרי הכול, גם אני פוחד מפניהם לעתים קרובות.