האירוע [ספר חדש ב-ושתי]

"בתחילת אוקטובר שכבתי כמה פעמים עם פ', סטודנט למדעי המדינה שפגשתי במהלך החופשה ... ידעתי שאני בתקופת סיכון, אבל לא האמנתי שזה יכול להכות בתוכי "שורש". בכל הקשור לאהבה ולעונג לא הרגשתי שיש לי גוף שונה במהותו מזה של גברים".

האירוע עוסק בהפלה ובהדהוד השתיקה החברתית והרגשית אשר מתקיים ביחס אליה – עד היום. הוא הופך את מה שאין זוכרים את התאריך שלו, את מה שנוטים שלא לציין, ל"אירוע", לדבר-מה שניתן לכתוב עליו, שיש לדבר בו. הוא מוציא את ניסיונן נטול המילים של נשים כה רבות אל התרבות.

האירוע, ספרה של אנני ארנו, עוסק בהפלה לא חוקית בצרפת של שנות ה-60: בחורה כבת עשרים ושלוש, סטודנטית מבריקה ובת למשפחת פועלים, נאלצת להתמודד לבדה, תוך כדי סכנת מוות ובעזרת חברים ספורים, עם גורלה כמי שנכנסה להיריון לא רצוי – בתקופה שבה נשים כבר היו חופשיות לכאורה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין.

אנני ארנו – אחת הסופרות הידועות ופורצות הדרך בצרפת כיום – כותבת סיפורת אוטוביוגרפית באופן ייחודי. סגנונה הפשוט והמאופק, המתאר צומתי חיים רוויי עוצמה, יוצר מפגש סיפורי מרגש.

"כבר שנים אני סובבת סביב האירוע הזה בחיי. קריאה ברומן על הפלה ממיטה עליי זעזוע חסר דימויים או מחשבות, כאילו המילים מתחלפות מיד בתחושה אלימה ... הזמן התחיל לנוע עם הסיפור הזה, והוא גורר אותי למרות רצוני ... אני רוצה לשקוע שוב באותה תקופה בחיי ולדעת מה נמצא בה. הבדיקה המדוקדקת הזאת תלבש צורת סיפור, שהוא לבדו יכול להחיות אירוע שהיה רק זמן בתוכי ומחוצה לי".

לינק לעמוד הספר בסדרת ושתי, הוצאת רסלינג

תכנים דומים

פירוק השפה (בעקבות ז'ורז' פרק) כמנגנון של אבל והתנגדות

שמרו את התאריך: 3.9.2026 בלילה, תל אביב

משתתפים בשיחה: עדי שורק, אלכס בן-ארי ועינת קפקא

נדבר על יצירה לשונית המפרקת יצירות קודמות ומערכי דיבור וטקסט קיימים כצורה של עבודת אבל, קינה, פתיחת שאלה, והתנגדות פעילה לצורות שלטון דיקטטוריות. הדוברים עוסקים בשאלות אלו בתחומי עיסוקם – כיוצרים, עורכים, במאים וחוקרים.

הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה. [קטע מתוך "מסת הכתב, מחשבות על שפה וספרות", לקראת פרסום, רסלינג 2026]

הזמנה לכתיבה

~ התפנו מקומות ספורים להנחיית כתיבה אישית ~
אם אתם מכירים מישהו שמעוניין לקדם תהליך כתיבה, מוזמנים לשתף את המידע.

ואם לכם יש עניין בהנחיית כתיבה אישית שמאפשרת רצף וחשיבה משותפת, מוזמנים ליצור עמי קשר.

ש"י עגנון כותב (אחרת) ציונות

[פרק בפודקאסט "ציונות באי נחת" של ד"ר גלעד שרביט] שיחה שקיימתי עם גלעד שרביט על היצירה המאוחרת של עגנון, על היחס המורכב שלו לציונות בפרט ולשאלות של כוח, ריבונות וצבאיות במיוחד. בין השאר שוחחנו על החשיבות של ידע הגלות היהודי לשם כינונה של מדינה, כדי שזו לא תקרוס למעגלים של אלימות; על יכולת לשאול שאלות בזמנים קשים של אבדן ומלחמה; על הדרך של עגנון לבנות לנו ערי מקלט ספרותיות, ביניהן ברלין, ירושלים, יפו, בוצ'אץ' וגומלידתא הבדויה. [מרצפת 216 בפרוייקט "עיר מקלט, 963 מרצפות"]

קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון

[הרצאה מצולמת, משכנות שאננים, מרץ 2025]

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי השטמונים בפְּניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.