[סיפור קצרצר]
איש גבוה נוסע על אופניים גבוהים בתל אביב. בכל פעם שאני נתקלת בו אני חושבת על בני, עד כמה ישמח לראות אותו. ובעצם הוא נראה כמו מחשבה של בני בן הארבע שקרמה עור וגידים.
האיש והאופניים מגיעים לגובה של שתי קומות, לפחות, ותלתליו ארוכים כמו ספגטים, וכנפות מקטורנו השחור מתנופפות, עפות, ויש לו, כן יש לו כוחות. כבר שלוש פעמים ראיתי אותו נוסע עם התיק הגדול המשתלשל לו מהכידון, חזור והלוך, באבן גבירול. אולי הוא מתאמן לקרקס? אולי בוחן סוג חדש של אופניים? אולי באמת אינו אלא מחשבה?
פרסמתי באינטרנט. הגיבו ואמרו שאין זו סתם מחשבה. שמדובר באיש אמיתי, שסיפר כי אינו מתאמן לקרקס, אלא שזו דרכו לאסוף חיוכים מן העוברים והשבים אל התיק.
2 תגובות
הי עדי,
תודה, נהניתי מן התנועה ובמיוחד מן הסיפא.
לא אתפלא אם אותו רוכב מחלק אחר כך את החיוכים שהוא אוסף למי שחיוכים אינם תדירים אצלם.
תודה שועי, באמת מעניין מה הוא עושה אחר כך עם החיוכים... לא חשבתי על זה...