ממערב לירדן [ספר ב-ושתי]

ממערב לירדן, רומן מבריק מאת לילא חלבי – סופרת ערבייה אמריקאית – פורש סיפור משפחתי מפוצל דרך קולותיהן של ארבע נערות. הנערות, בנות-דודות שמוצאן מנווארה, כפר פלסטיני הררי שקט ומסורתי, רוקמות את סיפוריהן ואת סיפורי המשפחה המורחבת. אלו סיפורים מקבילים שנפגשים מדי פעם, באופן לא הדוק, ממש כשם שהמשפחה אשר התפזרה – חלקה לירדן וחלקה לארצות הברית – צריכה להמציא לעצמה את דרכי המפגש והשימור בחיי הגירה מערביים.

יחד עם האלה, מוואל, סוראיה וח'דיג'ה אנו מבקרים בנווארה, בעמאן, באריזונה ובקליפורניה, מלווים אותן במאבקיהן השונים – לנוכח דרישות המסורת והכמיהה למימוש עצמי, בתוך כאוס החופש האמריקאי או לחלופין בתוך החטטנות הכפרית-משפחתית. אנו שמחים עמן בשמחות של אהבה ויופי, ונעצבים מול החלטות הרות גורל, מיתות ופרדות.
מוואל, היציבה מכולן, מעוגנת בביטחון חיי המסורת הפלסטיניים בגדה המערבית. האלה נקרעת בין שני עולמות – התאהבות בלתי צפויה בגבר ירדני מול לימודים בארצות הברית. ח'דיג'ה מבוהלת מן המתירנות של חבריה האמריקאים ונתונה-נאבקת במרותו התוקפנית, ברוח ובגוף, של אביה. סוראיה המורדת, המפתה, הקשוחה לכאורה, מתקשה לנווט בסבך חיי הנעורים בקליפורניה ונקלעת לאהבה חסרת תקווה.
כך, בכמעין ארבעה חוטי רקמה היוצרים דוגמאות של שמלות מסורתיות, שוזרות ארבע הנערות מרקם משפחתי, חברתי ולאומי רב-רובדי, המאפשר מבט מרגש ועשיר על החברה הפלסטינית בת ימינו משני צדי הירדן ובארצות הברית.

תרגומה הקולח והמעודן של דפנה רוזנבלט, מן המקור באנגלית, מעביר הן את הפשטות והן את המורכבות של ממערב לירדן. אט אט מתגלה הרומן כווריאציה על סגנון השרשור הסיפורי של "אלף לילה ולילה", שכן מלבד ארבעת הסיפורים הראשיים מכיל הרומן עוד עשרות סיפורים ¬– של שכנים ובני משפחה, אגדות מופלאות וסיפורי ילדות, כאב הנפרק מול אוזן קשבת ותיאורי דמויות – וכולם משתרגים אל מעשה סיפורי מרהיב.

לילא חלבי היא בת לאם אמריקאית ולאב ירדני ודוברת ארבע שפות. היא זכתה במלגת פולברייט ללימודי פולקלור בירדן ובעלת תואר בספרות ערבית. היא חיה עם משפחתה באריזונה, ארצות הברית.

עמוד הספר בסדרת ושתי, הוצאת רסלינג

תכנים דומים

פירוק השפה (בעקבות ז'ורז' פרק) כמנגנון של אבל והתנגדות

שמרו את התאריך: 3.9.2026 בלילה, תל אביב

משתתפים בשיחה: עדי שורק, אלכס בן-ארי ועינת קפקא

נדבר על יצירה לשונית המפרקת יצירות קודמות ומערכי דיבור וטקסט קיימים כצורה של עבודת אבל, קינה, פתיחת שאלה, והתנגדות פעילה לצורות שלטון דיקטטוריות. הדוברים עוסקים בשאלות אלו בתחומי עיסוקם – כיוצרים, עורכים, במאים וחוקרים.

הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה. [קטע מתוך "מסת הכתב, מחשבות על שפה וספרות", לקראת פרסום, רסלינג 2026]

הזמנה לכתיבה

~ התפנו מקומות ספורים להנחיית כתיבה אישית ~
אם אתם מכירים מישהו שמעוניין לקדם תהליך כתיבה, מוזמנים לשתף את המידע.

ואם לכם יש עניין בהנחיית כתיבה אישית שמאפשרת רצף וחשיבה משותפת, מוזמנים ליצור עמי קשר.

ש"י עגנון כותב (אחרת) ציונות

[פרק בפודקאסט "ציונות באי נחת" של ד"ר גלעד שרביט] שיחה שקיימתי עם גלעד שרביט על היצירה המאוחרת של עגנון, על היחס המורכב שלו לציונות בפרט ולשאלות של כוח, ריבונות וצבאיות במיוחד. בין השאר שוחחנו על החשיבות של ידע הגלות היהודי לשם כינונה של מדינה, כדי שזו לא תקרוס למעגלים של אלימות; על יכולת לשאול שאלות בזמנים קשים של אבדן ומלחמה; על הדרך של עגנון לבנות לנו ערי מקלט ספרותיות, ביניהן ברלין, ירושלים, יפו, בוצ'אץ' וגומלידתא הבדויה. [מרצפת 216 בפרוייקט "עיר מקלט, 963 מרצפות"]

קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון

[הרצאה מצולמת, משכנות שאננים, מרץ 2025]

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי השטמונים בפְּניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.