פה ושם  עדי שורק

ממערב לירדן [ספר ב-ושתי]

ממערב לירדן, רומן מבריק מאת לילא חלבי – סופרת ערבייה אמריקאית – פורש סיפור משפחתי מפוצל דרך קולותיהן של ארבע נערות. הנערות, בנות-דודות שמוצאן מנווארה, כפר פלסטיני הררי שקט ומסורתי, רוקמות את סיפוריהן ואת סיפורי המשפחה המורחבת. אלו סיפורים מקבילים שנפגשים מדי פעם, באופן לא הדוק, ממש כשם שהמשפחה אשר התפזרה – חלקה לירדן וחלקה לארצות הברית – צריכה להמציא לעצמה את דרכי המפגש והשימור בחיי הגירה מערביים.

יחד עם האלה, מוואל, סוראיה וח'דיג'ה אנו מבקרים בנווארה, בעמאן, באריזונה ובקליפורניה, מלווים אותן במאבקיהן השונים – לנוכח דרישות המסורת והכמיהה למימוש עצמי, בתוך כאוס החופש האמריקאי או לחלופין בתוך החטטנות הכפרית-משפחתית. אנו שמחים עמן בשמחות של אהבה ויופי, ונעצבים מול החלטות הרות גורל, מיתות ופרדות.
מוואל, היציבה מכולן, מעוגנת בביטחון חיי המסורת הפלסטיניים בגדה המערבית. האלה נקרעת בין שני עולמות – התאהבות בלתי צפויה בגבר ירדני מול לימודים בארצות הברית. ח'דיג'ה מבוהלת מן המתירנות של חבריה האמריקאים ונתונה-נאבקת במרותו התוקפנית, ברוח ובגוף, של אביה. סוראיה המורדת, המפתה, הקשוחה לכאורה, מתקשה לנווט בסבך חיי הנעורים בקליפורניה ונקלעת לאהבה חסרת תקווה.
כך, בכמעין ארבעה חוטי רקמה היוצרים דוגמאות של שמלות מסורתיות, שוזרות ארבע הנערות מרקם משפחתי, חברתי ולאומי רב-רובדי, המאפשר מבט מרגש ועשיר על החברה הפלסטינית בת ימינו משני צדי הירדן ובארצות הברית.

תרגומה הקולח והמעודן של דפנה רוזנבלט, מן המקור באנגלית, מעביר הן את הפשטות והן את המורכבות של ממערב לירדן. אט אט מתגלה הרומן כווריאציה על סגנון השרשור הסיפורי של "אלף לילה ולילה", שכן מלבד ארבעת הסיפורים הראשיים מכיל הרומן עוד עשרות סיפורים ¬– של שכנים ובני משפחה, אגדות מופלאות וסיפורי ילדות, כאב הנפרק מול אוזן קשבת ותיאורי דמויות – וכולם משתרגים אל מעשה סיפורי מרהיב.

לילא חלבי היא בת לאם אמריקאית ולאב ירדני ודוברת ארבע שפות. היא זכתה במלגת פולברייט ללימודי פולקלור בירדן ובעלת תואר בספרות ערבית. היא חיה עם משפחתה באריזונה, ארצות הברית.

עמוד הספר בסדרת ושתי, הוצאת רסלינג

תכנים דומים

מרחב כתיבה, קיץ-סתיו 2022

סדנה לפיתוח טקסטים בהתהוות: מסה, ממואר ופרוזה // ימי ד' פעם בשבועיים בזוּם, 19:30-17:30, החל מ-22.6.22 //
עבור כתיבה אנו זקוקים למרחב, שבו ניתן להיפרד מתביעות היומיום וליצור רצף אחר, שבו נקשרת מילה במילה, ונוצר המטווה המיוחד של הטקסט. "מרחב כתיבה" היא מסגרת שנועדה לשם כך – לעודד רצף כתיבה ולעורר מחשבה, להבטיח מקום שקט וקשוב המעניק התייחסות רצינית לטקסט שתבקשו לכתוב, ולמהלכיו.

Shelter Shelter

A poetic exploration of the Tel Aviv University's shelter signs and the Talmudic Cities of Refuge

[Published in The Tel Aviv Review of Books, Winter 2021; Translated by Alex Stein]

אם ובת (ומלחמה)

עגלה נוסעת עמוסה בילדים. האם גם בתי עליה? אנשים רבים מצויים סביב. הצפיפות אילצה אותי לזוז וכשחזרתי כבר לא הייתה... המשכתי ללכת וללכת, לבדי כל כך, איש אינו יכול להצטרף, אין אפילו אפשרות להעלות זאת על הדעת שכן כולם שורדים ונשארו שם בצפיפות, ולקרוא במין ייאוש במתחמים הנטושים, ולהרחיק למקומות שאין סיבה שבתי תהיה דווקא בהם, רק להמשיך לצעוד ולחפש
["המוסך", בעריכת צוות כתב העת]