פה ושם  עדי שורק

מדברות על כסף

[הזמנה לשיחה עם הסופרות תמר מרין ותהל פרוש, בית אריאלה, יום שני, 26.6.2023, 19:30, כניסה חופשית]

 

 

מוזמנות ומוזמנים לשיחה שאקיים בסלון הספרותי של בית אריאלה עם תמר מרין ותהל פרוש.

נגע בעוני בלב השפע, בכסף שמתעכב ואוזל – משבש הורות ומשפחה, וגם דורש אומץ בתוכן.
נקרא על פחדים וחלומות טרופים ואפילו על שיחות עם המתים. נעקוב אחר חוטי כסף ששוזרים יחסי זוגיות, וגם יחסי הפרדות, גירושין ואבלות.

תמר מרין, סופרת, עורכת, מרצה לספרות וכתיבה. ספרה השלישי "הדיירת", ראה אור בהוצאת אחוזת בית, 2022.

תהל פרוש, משוררת וסופרת, מסאית, פובליציסטית, עורכת, חוקרת ספרות ופסיכולוגית. ספר מסות פרי עטה, "סיבות להישאר", יראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים.

 

מתוך "הדיירת" מאת תמר מרין:

 

"גם ככה התרשל בחודשים האחרונים בתשלום המזונות לילדים שלהם. תחילה איחר ביום או יומיים, אבל בהמשך היתה פעם שבה איחר כמעט בחודש שלם, ואיה נקלעה שוב למריבה עם הוריה כי נאלצה לבקש מהם... היא מצאה את עצמה מתעוררת באמצע הלילה שטופת זיעה לאחר שחלמה סדרה של חלומות טרופים על הכסף המתעכב. לילה אחד חלמה שעיליי בוגד בה"

------------

מתוך "בצע" מאת תהל פרוש:

אַבָּא, הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהָרְגָה אוֹתְךָ, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה יָצָאתָ בְּכָל בֹּקֶר מֵהַבַּיִת בְּשָׁעוֹת לֹא סְבִירוֹת וְהַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְרָצִיתִי לַהֲרֹג אֶת כֻּלָּם וְאֶת עַצְמִי בִּגְלַל שֶׁנֶּאֱלַצְתָּ לָקוּם מֻקְדָּם וְלִנְסֹעַ וְלִנְסֹעַ, הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הָרְגוּ אוֹתְךָ, הִרְכַּבְתָּ מִשְׁקָפַיִם מיוחדים,

הַשֶּׁמֶשׁ סִנְוְרָה אוֹתְךָ וּבַלַּיְלָה לֹא רָאִיתָ כְּלוּם, וּבְכָל זֹאת נָסַעְתָּ בְּמִין נֶאֱמָנוּת כַּלְבִּית לַמָּקוֹם הַזֶּה, תָּמִיד הָיִיתָ נֶאֱמָן לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, כָּל מְקוֹם עֲבוֹדָה: פַּעַם בְּ"הַסְּנֶה" שָׁם הָיִיתָ מַנְכַּ"ל חֶבְרַת הַהַשְׁקָעוֹת וְאָז הִיא הֻפְרְטָה, הִתְמוֹטְטָה וְנִסְגְּרָה וְהַלֵּב שֶׁלְּךָ נִשְׁבַּר, אַחַר כָּךְ נִסִּיתָ לִהְיוֹת עַצְמָאִי וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּאֵיזֶה בַּנְק פּוֹלָנִי וְאַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתָּ לַחְזֹר לִהְיוֹת שָׂכִיר וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּ"כּוּר" שֶׁגַּם הִיא הֻפְרְטָה וּפֻטַּרְתָּ וְאָז נָסַעְתָּ לְאַפְרִיקָה לַעֲבֹד בְּ"סוֹלֵל בּוֹנֶה" וְחָטַפְתָּ הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים בִּגְלַל הַלַּרְיַאם שֶׁנָּתְנוּ לְךָ כְּדֵי לְחַסֵּן אוֹתְךָ מֵהַמַּחֲלוֹת שֶׁל אַפְרִיקָה, הִתְקַשַּׁרְתָּ אֵלֵינוּ בּוֹכֶה מִשָׁם, אָבוּד וְחַלָּשׁ וְקָטָן,

 

דף האירוע בבית אריאלה >>

ציור: זויה צ'רקסקי, "לנה ואסתר", שמן על בד 90X70 ס"מ, 2013

צילומים: סיון שחור, דירק סקיבה.

תכנים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנים אל פנים – אמהות, אלימות ועיר מקלט

[שיח גלריה בתערוכה "פנים אל פנים" של צביקה לחמן]
שישי | 16.2.24 | 11:00, המשכן לאמנות עין חרוד. 
בשיח הגלריה נדבר על רוך וקושי, "אגדה והלכה" ומתח בין חידת היצירה הפותחת לבין החוק החורץ דין למוות וחיים, כפי שמשתקפים מיצירותיו של לחמן.
המפגש יהיה בעל אופי נסיוני, בהשראת התלמוד, פתוח לשיחה בעל פה ביני ובין (הפסלים) והקהל. 
את שיח הגלריה תפתח ד"ר גבי מן שתדבר על הרלוונטיות של מצבים שנעים בין ידיעה ללא-ידיעה ושמחלצים זיכרונות של אסונות קודמים מתוך תהומות השכחה.

"בין חיים לחיים"

[שיחה בעקבות ספרה של אסתר אורנר]

שני | 18.3.24 | 19:00 | Palais des Thés דיזנגוף 131 תל אביב בהשתתפות ריטה קוגן ועדי שורק. לפגוש את אסתר זו תמיד הזדמנות לחכמה ולחום, להיות עדה ליכולתה הנדירה לדבר בפיקחון ובהומור על כאבים גדולים מנשוא, לשזור בספרות את פרטי הפרטים של היומיום, ואני מצפה לשיחה הזו במיוחד.

ונציה

"איש אינו יודע כיצד החלה הקטטה המחרידה שקטלה את העיר וגרמה לה לשקוע לפני כחודש. כיצד נפלו מאות אנשים אל תוך התעלות, מתכתשים על הסירות, רומסים גונדוליירים חסונים, דוחסים עקבים, קצה מטרייה, תולשים שיער, בוטשים זה בפני זה, דוחקים ובועטים ומתיזים, נצמדים, מתנשמים. אך אמש עלה מן התהום פנקס רשימות השופך אור חדש על האירועים"
[הסיפור ראה אור בהוצאת תרסט, סדרת הקונטרסים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא]

פגיעה מגדרית במלחמה, סופרות וחוקרות קוראות יחד - הזמנה

[הזמנה לאירוע היום – בזום או פיזית – יום ד' 22.11.23 16:00] סופרות וחוקרות, בעקבות פגיעה מגדרית במלחמה.
בין המשתתפות אילנה ברנשטיין, ענבל אשל כהנסקי, זמירה פורן, עדנה שמש. אני אקרא בו את הסיפור "אם ובת ומלחמה" שנכתב לפני כמה שנים ולצערי הפך עכשווי.

אנשים ומלאכים, לקראת כנס "מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת"

הנה, האיש עם שתי-עגלות-הקניות-העמוסות-בשקיות-ריקות, עדיין כאן. וזו שתלתה כביסה בשדרות רוטשילד עברה עוד לילה בלא פגע. וזה שצועק ומבקש שקל מיושבי בתי הקפה בכיכר הבימה שב למעגלי צעקותיו.

לא רק בגלל ההקלה שהם ניצלו שוב, אני חשה את תחושת הנס. אלא שהימצאותם מגנה על העיר מפני אלימותה, מגנה על העיר מפני רצונה להיטהר טיהור מסוכן, מגנה על העיר מפני התייפייפות משכיחה, מבעיתה, השוכחת את האנושי בחולשותיו ודוחקת אותו הרחק ממנה.

בכנס המתקרב, חשבתי ללכת מחסרי הבית אל האנשים-מלאכים של מיכל רובנר, אותן פיגורות נטולות פנים "טרשיות" כלשונה של רובנר, שבכל זאת מותירות בנו רושם מיוחד ונוגעות ללב. הן מעלות תהיות ביחס לשייכות ולאנונימיות, להמוניות ולקירבה. אחשוב על צילום ועל כתב, מה מתירה לי ההתבוננות של הכותבת, הלא מצלמת? מה אוסרת על עצמה רובנר המצלמת? ולהפך, למה היא נעתרת?