פה ושם  עדי שורק

בין ישראל וניו-יורק, כתיבה ממרחק וקירבה – הזמנה לערב על ספרות וקולנוע

יקרות ויקרים, אשמח בבואכם: יום ה', 24/1/2019, 19:00, בית-אריאלה, תל אביב
בהשתתפות: דורית רביניאן, נוח סטולמן, עדי שֹורק
מנחה: ליאת אלקיים
וידאו ארט: דנה לוי

ספריית בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25, תל אביב – הכניסה חופשית

פרטי האירוע בפייסבוק >>

ישראלים בניו יורק כותבים ספרות וקולנוע על ההוויה הישראלית: נדבר על ניו-יורק כמרחב ספרותי רחוק-קרוב, שבמסגרתו אפשר להתייחס באופן אחר, נועז יותר, להוויה הישראלית. האם דווקא ממרחק ניתן לחוש בעוצמה ניחוחות, מקומות, אנשים, מרקמי חיים?

city grid
City grid

דורית רביניאן תשוחח על ספרה "גדר חיה", שעלילתו מתרחשת בניו-יורק. מסופר בו על יחסי אהבה הנרקמים בין ישראלית ופלסטיני בעיר הזרה, שדווקא בה יכלו להרגיש קרובים; ובכל זאת, אהבתם מסתיימת באופן טראגי. האם רק ניו-יורק יכולה להיות "תפאורה" לאהבה כזו? ואם כן – האם בעצם מדובר באהבה לא אפשרית, שאיננה יכולה להחזיק מעמד במרחב המסוכסך שאנו חיים בו, או שאולי ההרחקה הספרותית לניו-יורק מאפשרת להתקרב כאן, בעברית-ערבית בישראל?

עדי שֹורק תשוחח על ספרה "נתן", שמתרחש בין רחובותיה של ניו-יורק. שם מוצא את עצמו נתן – ישראלי מצליח שהסתבך בחובות – משוטט ברחובות העיר, בסף חוסר בית, מראיון עבודה אחד למשנהו. מסופר בו על הגירה, עוני בליבו של השפע, ומגע עם זרות. וגם על היחס שבין הישראלי ליהודי הנודד – איך דווקא במסע ספרותי לניו-יורק אפשר היה לחפש לעברית גיוון – ולערב בין חילוניות ודתיות, בין אוונגרד ותפילות עתיקות.

דורית רביניאן ועדי שֹורק, שכתבו את הספרים בעודן בתל-אביב – ידברו על ניו-יורק כמרחב ספרותי רחוק-קרוב, שבמסגרתו אפשר להתייחס באופן אחר, נועז יותר, להוויה הישראלית.

נח סטולמן, תסריטאי שהתגורר בניו-יורק 14 שנים – יספר על סדרת הטלויזיה "תמרות עשן" שאותה יצר. הסדרה, שמתרחשת ברמת הגולן, נכתבה בידי נח סטולמן בספריה בברוקלין. האם דווקא ממרחק יכול היה לחוש בעוצמה את הניחוחות, המקומות, האנשים וההוויות של הצפון הישראלי? באיזה אופן השפיעו החיים באמריקה על סדרה ישראלית? האם הכת הסהרורית שמככבת ב"תמרות עשן" היא תוצאה של עירוב בין "פה" ו"שם"?

את השיח תנחה העיתונאית והסופרת ליאת אלקיים, הכותבת את הטור "טיסות נכנסות / טיסות יוצאות" (הארץ). היא תשאל מה מתווסף לקיום בין ישראל וניו-יורק מתוך הכניסות והיציאות, נדודים שמבקשים ליצור בית עשיר (אולי גם יציב יותר) מתוך שהוא מצליח להיות במגע גם עם סדקיו ופגמיו.

* השיחה תלווה בהקרנת עבודת הוידאו This Was Home של האמנית דנה לוי, ובקטעים מתוך הסדרה "תמרות עשן".

* האירוע ישודר בזמן אמת, באתר הפייסבוק של בית אריאלה

תכנים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ידיעת החֶסֶר: בין האב, האהוב והאם

מה טיבו של המגע עם הבדידות ביצירתה של נורית זרחי? האם הוא בבחינת שליחות או הכרח? לשאלה זו אידרש מתוך עיון בסיפור "הרצפה מתנדנדת", שעל שמו נקרא קובץ של תשעה סיפורים קצרים. הסיפורים מעלים שיחה קשה ובלתי אפשרית, למעשה, בין אישה לבין גבר המבקשים ליצור זוגיות ומשפחה. מצבים של אכזבה מן הגבר, של תלישותה של האישה, הנסוגה בתוך המערכת הזוגית ומוצאת נחמה בידיעת הבדידות, מביאים לשחזור זוגיות קמאית בין אב-נעדר לילדה-שורדת. מעגליות זו שיש בה קווי דמיון לביוגרפיה של זרחי, גם חורגת ממנה. סוגיות כבדות משקל עולות באמצעותה ונוגעות בכוח המופרז שניתן לגבר כ"גואל" או כ"נסיך" ובהיעשותה של האישה לנטולת עצמאות. חרך במעגליות זו אני מוצאת בסיפור "הפסנתר", שפורסם כעשור לאחר הרצפה מתנדנדת, ובו מתקיימת שיחה יוצאת דופן בין בת סופרת לאימהּ, שכן האם מופיעה כאן כאומנית בעצמה: מוזיקאית מדוכאת ומוחמצת. בסיפור "הרצפה מתנדנדת" אני רואה מעין נקודת אפס התובעת חיפוש שונה המסתמן בשיחה עם האם בסיפור "הפסנתר".

כיכר יצחק רבין

כותבת עלייך פעם ועוד פעם, מנסה לחפור קצת אדמה מתחת לרחבת הגרנוליט והבטון. משהו מקומם אותי בעריריות הדלה שלך, בריקנות היומיומית, בייחוד מפני שיש לך פוטנציאל לכיכר עיר, לגן שעוברים בו, למרכז אנושי בין רחובות, נגיש ומזמין. אלא שאת נותֵרת,כבר שנים, ריקה כרחבת דגל במחנה צבאי.

איך כותבים צבּبר ? המקום בכתיבה המסאית של שבא סלהוב

ספרה של שבא סלהוב "מסות על אמנות ויהדות"[2] נפתח בנקודת שבר היסטורית ואישית שהיא גם מיתית במהותה: ילדה, הניתקת מבית הוריה ומוכנסת לפנימייה, ממסד מנוכר המבקש ממנה להשיל את הזמן הבלתי נקוב ואת המרחב הספרותי של בית הילדות שבו "דברים התרחשו ונדחסו, וגדשו מרחב תועפות אינסופי; פנים נעלמים, ושמות, חפצים, חלומות" [סלהוב, שם, 16]. במקום אלו מבקש ממנה הממסד הלשוני לאמץ דוקטרינות – שאליהן יש לדחוס את הריבוי הבלתי נתפש, המופלא, המבעית והמוזר של הקיום אל תוך הסדרים לשוניים הסכמיים, חדים, נחרצים, נטולי תנודתיות.

פסטיבל "כתוב" בבית אריאלה, הזמנה

שמחה ליידע ולהזמין לפסטיבל "כתוב" 15-17.9 בבית אריאלה.
יש בו אירועים מגוונים מאוד. מוזמנות.ים להכנס ולראות את התוכניה. אני אשתתף במפגשי הנחיית כתיבה, ביום שישי בצהריים בשעה 12 וב 13:30. אשמח להתראות.

יצירת נשים סמויה ביצירת עגנון

[קישור להרצאה מקוונת, בית ש"י עגנון בירושלים]
בדמי ימיה מתה אמה של תרצה, הגיבורה-הסופרת בנובלה "בדמי ימיה". ואולי בדמי ימיהן, ללא שחיו במלאוּת, קמלו גם אימהות הספרות כולן? יצירה נשית העסיקה את עגנון מראשית ועד אחרית, ובה נשזרות שאלות היסטוריות, מיתיות ותיאולוגיות מרתקות.