פה ושם  עדי שורק

הרשמה לבלוג
הרשמה לבלוג

אי-מהות – כתיבת האמהי אצל אבות ישורון וז'ורז' פרק

[הזמנה להרצאה]

יום שלישי, 20.6.23, אוניברסיטת תל-אביב, בנין גילמן חדר 496, הכניסה חופשית.
כנס NAPH לספרות ולתרבות עברית.

בשירתו המאוחרת החסיר אבות ישורון אימות קריאה משיריו והפך את השפה ל"חירבה של לשון" – שפה שחומריותה משבשת דרכי מסירה רגילות ומוסיפה נדבך חושי לטקסט. "הבית איננֻ", כותב ישורון ללא האות וו ומעיד על קריעה – הכרוכה באבדן משפחתו.

Peinture au pochoir de Georges Perec, Jeanne Menjoulet, 2014. קישור למקור מצורף מטה

ברומן La Disparition ("העלמֻת") כתב הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק סיפור עלילה מופרז העוסק במיתות משונות, ללא אחת מתנועות הלשון – האות E. בכך יצר מבנה שפרץ את הלשון הצרפתית ופתח אותה לחללי שפה – מחווה לתנועת האוויר בעת הדיבור, לנשימה ולהעדר הנשימה, למוות. באורח זה מעיד פרק על מות אמו באושוויץ – שמותה הוכרז בידי רשויות צרפת במילים "Acte de Disparition" - "תעודת העלמות".

ההרצאה תקרא קריאה השוואתית במגעם של שני בנים, ישורון ופרק, עם לשונות-אם הפורצות בשפה ויוצרות חיכוך בין 'קריא' ו'כתיב'. נעמוד על האופן שבו מהדהדות היצירות מסורות כתיבה נשית, לצד מסורות יהודיות הפונות אל חומריות השפה. מתוך-כך נשאל כיצד היצירות המודרניסטיות "מפעילות אהבה אמהית" בלשונה של ז'וליה קריסטבה (Stabat Mater). האם תשומת הלב לתנועה פונטית הוא גם קשב לשאלות הוויה? תשומת לב לעצם חיים, לתנועות ועיצורים הכרוכים תמיד בנשימה. ומה קורה כאשר זו איננה?

 

ההרצאה היא חלק מהמושב "קריא וכתיב: ח"ן ביאליק, אבות ישורון, ז'ורז' פרק"

יושבת ראש: ד"ר לילך לחמן.

מרצים נוספים שזכיתי להיות עמם במושב:

 

 

לחצו כאן כדי להגיע אל מקור הדימוי >>

תכנים דומים

אבות ישורוןאירועיםז'ורז' פרקספרות יהודית

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אנשים ומלאכים, לקראת כנס "מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת"

05/07/2023 אין תגובות

הנה, האיש עם שתי-עגלות-הקניות-העמוסות-בשקיות-ריקות, עדיין כאן. וזו שתלתה כביסה בשדרות רוטשילד עברה עוד לילה בלא פגע. וזה שצועק ומבקש שקל מיושבי בתי הקפה בכיכר הבימה שב למעגלי צעקותיו.

לא רק בגלל ההקלה שהם ניצלו שוב, אני חשה את תחושת הנס. אלא שהימצאותם מגנה על העיר מפני אלימותה, מגנה על העיר מפני רצונה להיטהר טיהור מסוכן, מגנה על העיר מפני התייפייפות משכיחה, מבעיתה, השוכחת את האנושי בחולשותיו ודוחקת אותו הרחק ממנה.

בכנס המתקרב, חשבתי ללכת מחסרי הבית אל האנשים-מלאכים של מיכל רובנר, אותן פיגורות נטולות פנים "טרשיות" כלשונה של רובנר, שבכל זאת מותירות בנו רושם מיוחד ונוגעות ללב. הן מעלות תהיות ביחס לשייכות ולאנונימיות, להמוניות ולקירבה. אחשוב על צילום ועל כתב, מה מתירה לי ההתבוננות של הכותבת, הלא מצלמת? מה אוסרת על עצמה רובנר המצלמת? ולהפך, למה היא נעתרת?

וילון, מרצפת 5/10

07/06/2023 אין תגובות

מדוע שווילון יעטוף את החומה? כמראה מתעתע הוא נדמה למסך תיאטרון שנחשף על מנת לגלות את הבמה ואת ההצגה, אבל בהצגה הזו “של החיים” מתגלה מה שאוטם את ההתרחשות, מה שמפריד וחוסם.
אני נאחזת בשמים ובווילון, ברכּוּת החומר שנרמזת מן השילוב הלא ברור בין בד ואבן. בכך אני נאחזת. במרקמי הבטון שנדמים לוורידים או לציור מופשט עדין – כמו משחקים עם הריחוף הקליל של הבד. אני נאחזת ב”בַּדיוּת” הסמויה בבטון שנחשפת מעצם החיבור, כאילו תהווה הרכות השראה למציאת פרצות בחומה.

מדברות על כסף

04/06/2023 אין תגובות

הזמנה לשיחה שאקיים עם הסופרות תמר מרין ותהל פרוש, בית אריאלה, יום שני, 26.6.2023, 19:30, כניסה חופשית >> נגע בעוני בלב השפע, בכסף שמתעכב ואוזל – משבש הורות ומשפחה, וגם דורש אומץ בתוכן. נקרא על פחדים וחלומות טרופים ואפילו על שיחות עם המתים. נעקוב אחר חוטי כסף ששוזרים יחסי זוגיות, וגם יחסי הפרדות, גירושין ואבלות.

זהר כהן, רחף לילה, שמן על בד, 120X68 ס"מ, 2011

נכנסנו אל הים

17/05/2023 אין תגובות

נכנסנו עירומים, נערה ונער. חדשים בגוף המתפרץ, גדלים בתוכו, מתגפפים בו, זרים, חומקים ממנו, נעטפי אוויר וחול ומים. שׂערי החום ארוך, שערו השחור הארוך או להפך, שערי הקצר שערו גם כן או להפך, שערי קצר שערו ארוך.

לרגע קל היינו לבדנו. עם השמיים, עם העור, עם המים הצחים השקטים הצלולים התכולים עד זעקה [סיפור קצר, ראה אור ב"המוסך - גיליון ליום הסיפור הקצר", 21.12.2022]

הרשמה לבלוג

צרו קשר

קטגוריות