פה ושם  עדי שורק

אי-מהות – כתיבת האמהי אצל אבות ישורון וז'ורז' פרק

[הזמנה להרצאה]

יום שלישי, 20.6.23, אוניברסיטת תל-אביב, בנין גילמן חדר 496, הכניסה חופשית.
כנס NAPH לספרות ולתרבות עברית.

בשירתו המאוחרת החסיר אבות ישורון אימות קריאה משיריו והפך את השפה ל"חירבה של לשון" – שפה שחומריותה משבשת דרכי מסירה רגילות ומוסיפה נדבך חושי לטקסט. "הבית איננֻ", כותב ישורון ללא האות וו ומעיד על קריעה – הכרוכה באבדן משפחתו.

Peinture au pochoir de Georges Perec, Jeanne Menjoulet, 2014. קישור למקור מצורף מטה

ברומן La Disparition ("העלמֻת") כתב הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק סיפור עלילה מופרז העוסק במיתות משונות, ללא אחת מתנועות הלשון – האות E. בכך יצר מבנה שפרץ את הלשון הצרפתית ופתח אותה לחללי שפה – מחווה לתנועת האוויר בעת הדיבור, לנשימה ולהעדר הנשימה, למוות. באורח זה מעיד פרק על מות אמו באושוויץ – שמותה הוכרז בידי רשויות צרפת במילים "Acte de Disparition" - "תעודת העלמות".

ההרצאה תקרא קריאה השוואתית במגעם של שני בנים, ישורון ופרק, עם לשונות-אם הפורצות בשפה ויוצרות חיכוך בין 'קריא' ו'כתיב'. נעמוד על האופן שבו מהדהדות היצירות מסורות כתיבה נשית, לצד מסורות יהודיות הפונות אל חומריות השפה. מתוך-כך נשאל כיצד היצירות המודרניסטיות "מפעילות אהבה אמהית" בלשונה של ז'וליה קריסטבה (Stabat Mater). האם תשומת הלב לתנועה פונטית הוא גם קשב לשאלות הוויה? תשומת לב לעצם חיים, לתנועות ועיצורים הכרוכים תמיד בנשימה. ומה קורה כאשר זו איננה?

 

ההרצאה היא חלק מהמושב "קריא וכתיב: ח"ן ביאליק, אבות ישורון, ז'ורז' פרק"

יושבת ראש: ד"ר לילך לחמן.

מרצים נוספים שזכיתי להיות עמם במושב:

 

 

לחצו כאן כדי להגיע אל מקור הדימוי >>

תכנים דומים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דימוי על העטיפה: "חושבת על קסנדו", שרון פוליאקין. עיצוב עטיפה: נורית וידר קידרון

נכתב בחפצים – סיפורי חלום ווידויים

[קובץ סיפורים, הוצאת ידיעות ספרים]

אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים.

בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים. [הוצאת ידיעות ספרים, 2024].

נתן

[רומן]
עדי שורק, הוצאת כתר, עורך: עודד וולקשטיין, 2018.

נתן, איש עסקים מצליח שאיבד את פרנסתו והסתבך בחובות כבדים, משאיר את משפחתו בישראל ונוסע לאמריקה לחפש עבודה. הוא ישן אצל ידיד בברוקלין וחולם להתקבל לריאיון אצל איל ההון האל גריפית', שבכוחו – כך מספרים לו – לשנות הכל.

זוכה פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ליצירה ספרותית 2018. נבחר הרשימה הארוכה, פרס ספיר 2019.

כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה

[מרצפת 211, כתב העת רסן, מאי 2024]

"אותו קיץ שבו התקיימה המלחמה היה קיץ נוסף שבו התקיימה מלחמה, שכן גם בקיץ הקודם, זה של 2013, התקיימה מלחמה. נדמה היה שכך יהיה תמיד, כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה כמו שהשמים הפכו לברזל והאדמה לתהום כסויה. בראשי נוצרה מחשבה מאגית: אשב שנה בכיכר מעל המקלט, אכתוב מתוך נסיגה, במעין היעשות צמח, סלע או אריח, מגובה שיחי החולות והפרחים, קרוב לקרקע החפורה. קיוויתי שאולי כך אגיע לקיץ הבא מוכנה יותר. תחילה שרטטתי במחברת את מתווה שמונה הדלתות החבויות ברחבת הכיכר. ספרתי את המרצפות שחיפו עליהן: כך וכך לרוחב; כך וכך לאורך; ומסגרת ברזל דקה סביבן. רציתי לכתוב משהו שיהדהד את המבנה הזה".
מרצפת זו מתקיימת בשיתוף פעולה מוזיקלי עם מורין נהדר ובשיתוף פעולה אמנותי עם ספא קאדח. עיצוב ופרשנות טיפוגרפית: רועי רגב. עריכה ויישום בין-תחומי: אלכס בן-ארי ואיל גרוס.

מרצפת חדשה ב"עיר מקלט" והזמנה לכמה אירועים

שלומות חברות וחברים,
בין ובתוך הימים הללו, פורסמה מרצפת בפרוייקט "עיר מקלט 963 מרצפות" – כחלק מכתב עת חדש ומעניין בשם "רסן". "רסן" הוא כתב עת מקוון שמוקדש
לספרות מושגית ואילוצית (אוליפיאנית). הגיליון הראשון מוקדש לנושא "מלחמה", עורך אותו אלכס בן ארי ומשתתפים בו חברי הקולקטיב אוליפה וכותבות.ים נוספים >> ההשקה ל"רסן" תתקיים ביום שלישי הקרוב 30.4.24 בשעה 19:30 בחנות רידינג בתל אביב: אלנבי 43. מוזמנות ומוזמנים בחום. ובהזדמנות הזו, אני מיידעת ומזמינה לשני אירועים נוספים >>

ציור על הכריכה: תבי לחמן

אמילי דיקנסון, מבט מחדש

[הזמנה לסדנת קריאה עם לילך לחמן ומבחר ציטוטים מתוך "אולי הלב" לאמילי דיקנסון] 
"קראו לכם לנפות עיזבון. בחדר השינה מצאתם תיבת עץ ובה מאות גיליונות תפורים וצרורים במחברות. דפים קשורים בסרט אדום, אחרים מאוגדים בשחור, מקופלים בקפידה. חלקם חתומים בשעווה. במגירות השולחן אניצי חוט, פיסות נייר, מעטפות גזורות. פרח מיובש על גב קבלה. דמעת דיו שחורה בשולי תעודת אחריות למנורה".