פה ושם  עדי שורק

אגרת שהמתינה לימים של תקווה ובה: ספר חדש, הזמנות לערבים ספרותיים וסדנאות כתיבה

להלן איגרת שהמתינה לימים של תקווה. ובאיגרת:  הזמנה להשקת הספר "אורליה שטיינר" מאת מרגריט דיראס שראה אור לארונה בסדרת ושתי, וכן הפניה לביקורות נהדרות שנכתבו | הזמנה לשני אירועי השקה לגיליון הראשון של כתב העת "גרנטה" שיתקיימו החודש | הזמנה למפגש היכרות ב"סיפור פשוט" לקראת סדנאות הכתיבה שיתקיימו בשנה הקרובה ובהן סדנת "בגוף ראשון" הוותיקה שלי | תזכורת אחרונה לגבי "מרחב כתיבה" - מסגרת לליווי תהליכי כתיבה בהנחייתי (נותרו שני מקומות פנויים).

מוזמנות ומוזמנים להפיץ, ליידע וכמובן להגיע, אשמח מאוד להתראות,
שלכן-ם,  עדי

--------------------------------------

לכבוד צאתו לאור של "אורליה שטיינר" מאת מרגריט דיראס, תתקיים ב-15/9 השקה חגיגית ב"סיפור פשוט".
הסופרת אילנה ברנשטיין תדבר על "בגלל המוזיקה", המשוררת והמתרגמת לי עברון ועקנין תדבר על תרגום קולח לעברית,
החוקרת והמתרגמת מאיה מיכאלי תדבר על עדויות בדיוניות לשואה ואני אדבר על וריאציות של כתיבה בעקבות מלחמה.

ביקורות:
--------------------------------------
ב-7/9 יערך ערב לכבוד הגיליון הראשון של גרנטה על "געגוע וסיפורים קצרים מאוד" עם אתגר קרת, עדי שורק, מעיין רוגל ב"תולעת ספרים" מאז"ה
 
ב-17/9 יערך ערב נוסף לכבוד גרנטה על "שגרה ומציאות" בהשתתפות סלמן נטור, עדי שורק, יובל פז, טל ניצן ומירה רשתי, מנחה: ענת שרון-בלייס  ב"קרון ספרים", טבעון
 
--------------------------------------
ב-9/9 יערך מפגש הכרות עם סדנאות הכתיבה ב"סיפור פשוט" ובהן "בגוף ראשון" שלי, וסדנאות נוספות בהנחיית דפנה בן-צבי, איתן בולוקון, שועי רז וענת זכריה. להלן דברים שכתבנו על הסדנאות שלנו לקראת הערב >>  
--------------------------------------

"בית מלאכה למילים" - אם את/ה על סף או במהלך טקסט בהתהוות - "בית מלאכה למילים" היא מסגרת מצויינת לפיתוח, התקדמות והשראה. נותרו שני מקומות פנויים. ימי ג' בחללית, הירקון 70 תל אביב-יפו. 

לפרטים המלאים >>

תכנים דומים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנים אל פנים – אמהות, אלימות ועיר מקלט

[שיח גלריה בתערוכה "פנים אל פנים" של צביקה לחמן]
שישי | 16.2.24 | 11:00, המשכן לאמנות עין חרוד. 
בשיח הגלריה נדבר על רוך וקושי, "אגדה והלכה" ומתח בין חידת היצירה הפותחת לבין החוק החורץ דין למוות וחיים, כפי שמשתקפים מיצירותיו של לחמן.
המפגש יהיה בעל אופי נסיוני, בהשראת התלמוד, פתוח לשיחה בעל פה ביני ובין (הפסלים) והקהל. 
את שיח הגלריה תפתח ד"ר גבי מן שתדבר על הרלוונטיות של מצבים שנעים בין ידיעה ללא-ידיעה ושמחלצים זיכרונות של אסונות קודמים מתוך תהומות השכחה.

"בין חיים לחיים"

[שיחה בעקבות ספרה של אסתר אורנר]

שני | 18.3.24 | 19:00 | Palais des Thés דיזנגוף 131 תל אביב בהשתתפות ריטה קוגן ועדי שורק. לפגוש את אסתר זו תמיד הזדמנות לחכמה ולחום, להיות עדה ליכולתה הנדירה לדבר בפיקחון ובהומור על כאבים גדולים מנשוא, לשזור בספרות את פרטי הפרטים של היומיום, ואני מצפה לשיחה הזו במיוחד.

ונציה

"איש אינו יודע כיצד החלה הקטטה המחרידה שקטלה את העיר וגרמה לה לשקוע לפני כחודש. כיצד נפלו מאות אנשים אל תוך התעלות, מתכתשים על הסירות, רומסים גונדוליירים חסונים, דוחסים עקבים, קצה מטרייה, תולשים שיער, בוטשים זה בפני זה, דוחקים ובועטים ומתיזים, נצמדים, מתנשמים. אך אמש עלה מן התהום פנקס רשימות השופך אור חדש על האירועים"
[הסיפור ראה אור בהוצאת תרסט, סדרת הקונטרסים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא]

פגיעה מגדרית במלחמה, סופרות וחוקרות קוראות יחד - הזמנה

[הזמנה לאירוע היום – בזום או פיזית – יום ד' 22.11.23 16:00] סופרות וחוקרות, בעקבות פגיעה מגדרית במלחמה.
בין המשתתפות אילנה ברנשטיין, ענבל אשל כהנסקי, זמירה פורן, עדנה שמש. אני אקרא בו את הסיפור "אם ובת ומלחמה" שנכתב לפני כמה שנים ולצערי הפך עכשווי.

אנשים ומלאכים, לקראת כנס "מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת"

הנה, האיש עם שתי-עגלות-הקניות-העמוסות-בשקיות-ריקות, עדיין כאן. וזו שתלתה כביסה בשדרות רוטשילד עברה עוד לילה בלא פגע. וזה שצועק ומבקש שקל מיושבי בתי הקפה בכיכר הבימה שב למעגלי צעקותיו.

לא רק בגלל ההקלה שהם ניצלו שוב, אני חשה את תחושת הנס. אלא שהימצאותם מגנה על העיר מפני אלימותה, מגנה על העיר מפני רצונה להיטהר טיהור מסוכן, מגנה על העיר מפני התייפייפות משכיחה, מבעיתה, השוכחת את האנושי בחולשותיו ודוחקת אותו הרחק ממנה.

בכנס המתקרב, חשבתי ללכת מחסרי הבית אל האנשים-מלאכים של מיכל רובנר, אותן פיגורות נטולות פנים "טרשיות" כלשונה של רובנר, שבכל זאת מותירות בנו רושם מיוחד ונוגעות ללב. הן מעלות תהיות ביחס לשייכות ולאנונימיות, להמוניות ולקירבה. אחשוב על צילום ועל כתב, מה מתירה לי ההתבוננות של הכותבת, הלא מצלמת? מה אוסרת על עצמה רובנר המצלמת? ולהפך, למה היא נעתרת?