פה ושם  עדי שורק

קרקס

[סיפור קצרצר]

ביצירות אירופאיות איכותיות ניתן למצוא תמיד איזה אומן טרפז משונה
שחי בגבהים ואינו מסוגל לרדת. לרוב הוא מעורב בתאונה שהתרחשה
בעבר או מתוארת בהווה או בתאונה עתידית הנרמזת מסיבי העלילה
שממילא אינה קשורה בו בקשר של ממש, אלא משתמשת בו
כבמשל הקשור בקרקס, אותו מחוז קסום ומלא כאב שאינו מצוי
במקומותינו כדרך חיים אלא בא אלינו בהשאלה לזמן קצוב, או
מתווך בסרט מיושן, שבו מתמקדת המצלמה מדי פעם על הקהל
ובייחוד על הילדים שנראים כאילו יצאו מזיכרון ילדותי דביק מגלידה
שנמסה על היד, מתוחים ומכורכמים מעט ועגמומיים. אז נדמה כי
הם עלולים לפרוץ בבכי כי הפיל גדול מדי, או עצוב
מדי, או כלוא מדי, והליצן מפחיד, ונערת הגומי נראית כמי
שהסתבכה מדי בתוך עצמה, והפופקורן מלוח מדי, האור חזק מדי,
הדרך הביתה רחוקה מדי, הכרטיס, יקר מדי, הבלון התפוצץ מדי.
המוגזמות, זו שבונה את הטרגיות הקרקסית, זו שנבנית על צחוק,
יופי ועל עונג, המוגזמות מוגזמת מדי, או שמא חיוורת מדי,
דחלילית. אולי בסופו של דבר הילדים בוכים מכיוון שהאנשים נראים
כמו אנשים והפיל נראה כמו פיל, או שבכלל, ילדה אחת
בוכה מדי דווקא כאשר היא רואה את 'שלגיה', קרקס קטן
בתיאטרון "הבימה", שנות השבעים המוקדמות.

>> פרגמנט מתוך הספר "תיירות פנים" >>

תכנים דומים

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נשים חכמות בצמתי הנקם – קריאה תלמודית

[הזמנה להרצאה] הפרשנות התלמודית הדה-קונסטרוקטיבית קושרת ספרות בחוק (אגדה בהלכה), ומפליגה מן ההתנהלות האלימה של הממלכה אל אפשרות אלטרנטיבית. היא עשוייה לעורר השראה לקריאה אחרת של המציאות העכשווית על הטקסטים המכוננים שלה, מתוך קשב מיוחד לקולות נשיים.

יום חמישי, 21.11.2024
כנס החוג לספרות בנושא "בין חיים ומתים"
בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, חדר 496

ונציה, בערב תרסט

[הזמנה לאירוע ספרותי] יום ג', 26.11.2024, שעה 20:00, תאטרון תמונע

מאדאם זונה, פיאם פיילי

[ספר חדש בסדרת "ושתי"] הממואר הפואטי מאדאם זונה משרטט את רישומי הבריחה של המשורר פיאם פיילי מטהראן על רקע רדיפתו כהומוסקסואל ומתנגד שלטון – את מציאת המקלט בישראל ואת חיי השוליים בדרום תל אביב. ליבת הספר היא פרידה רגישה מחיה, חברה שהתאבדה, וסביבה נכרכים ההתמכרות להרואין, אשפוזים בבתי חולים לחולי נפש, יחסי זוגיות, התאהבות, ידידות וגם הטרדה, עם ישראלים שונים.

החיים בישראל אינם קלים. לא מול חומותיה של ירושלים ולא בתוך האושר המעושה של תל אביב המדיף ריח של אומללות ושל ענפים טחובים, שאריות של אותה שמחה שאנשים עוטים על פניהם בשובם מאסון. כשנה לאחר שנמלטתי לישראל מטהראן הייתי לבדי כמעט כל הלילות והימים. כל אחד ברח ממני בצורה כלשהי, או שברחתי מפני הכול באופן כזה או אחר. אני חושב שאורח חיי מעורר באנשים פחד. זה רק טבעי; אחרי הכול, גם אני פוחד מפניהם לעתים קרובות.

צפה ועלתה התהום וביקשה לשטוף את העולם

[הרצאה]
אגדה תלמודית מספרת על דוד המלך שגרם למי התהום לצאת מאיזון, ולאיים בהחרבת העולם. על דוד, ששפך דם רב ועשה מלחמות גדולות, נאסר לבנות את הבית הרוחני,
בית המקדש. למרות זאת הוא ניסה, והתוצאות היו הרות אסון.
הדרך לאיזון מי התהום קשורה ברפלקסיה על מעברי-גבול אלימים, לצד למידה של פרקטיקות נסיגה מכוח – שמלמד האל עצמו. הוא, המופיע כאן כמי שנכון ששמו ימחק למען השכנת שלום.

הנסיגה-משם שמלמד האל, נלמדת ממצבן נטול-השם של נשים, והיא מתרגלת צורות שייכות וקניין שאינן תובעות בעלות, ומשחקות אחרת עם הותרת זכר.

דימוי על העטיפה: "חושבת על קסנדו", שרון פוליאקין. עיצוב עטיפה: נורית וידר קידרון

נכתב בחפצים – סיפורי חלום ווידויים

[קובץ סיפורים, הוצאת ידיעות ספרים]

אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים.

בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים. [הוצאת ידיעות ספרים, 2024].