ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב.
והקהל עונים אמן ומוסיפים:
מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה.
נוסח אחר: האל אשר גמלך כל-טוב, הוא יגמלך נצח סלע ועד.
ונהגו שלא לאחר את הברכה יותר משלושה ימים מן הארוע עליו מברכים
נכנסתי למעבה יער. הנשימות הניעו את סרעפות העצים, הצבעים היו צבעי שלכת כתום, אדום צהוב, ירוק טורקיז. ככל שהקשבתי לנשימותיי נכנסתי עמוק ונעטפתי בגידים, שס"ה, שרירי הלב המצוירים בספרי אנציקלופדיה משנות ה-70, צבעוניים, חלקלקים, שרירים בשרניים, סיביים, נטועים במעבה, נעים בקצב נשימותיי אם אקשיב עוד אלכד שם, אני יוצאת.
5 תגובות
זה נקרא כמו שיר - לגמרי.
איזו עוצמה, איזה דיוק במעט מילים וכנות, ואיך מדע פופולרי פלקטי משתרג בכזו חופשיות כואבת אל תוך חוויה אישית אידיוסינקרטית בשילוב עם טקסט מקודש שעובר חילון, ובכל זאת נשאר רב הוד ומרוחק
ולזה יקרא טקסט-טוב אחרי אושוויץ ואדורנו
או להפך,
הקידוש של החול...
יפה מאוד. השיר.
אגב, לדעתי (ולהגדרתה של הכותבת) זה סיפור קצרצר, לא שיר.
בלוג מצוין!
תודה (-: