פה ושם  עדי שורק

ברכת הגומל [סיפור קצרצר]

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב.
והקהל עונים אמן ומוסיפים:
מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה.
נוסח אחר: האל אשר גמלך כל-טוב, הוא יגמלך נצח סלע ועד.
ונהגו שלא לאחר את הברכה יותר משלושה ימים מן הארוע עליו מברכים

נכנסתי למעבה יער. הנשימות הניעו את סרעפות העצים, הצבעים היו צבעי שלכת כתום, אדום צהוב, ירוק טורקיז. ככל שהקשבתי לנשימותיי נכנסתי עמוק ונעטפתי בגידים, שס"ה, שרירי הלב המצוירים בספרי אנציקלופדיה משנות ה-70, צבעוניים, חלקלקים, שרירים בשרניים, סיביים, נטועים במעבה,  נעים בקצב נשימותיי אם אקשיב עוד אלכד שם, אני יוצאת.

תכנים דומים

5 תגובות

  1. זה נקרא כמו שיר - לגמרי.

    איזו עוצמה, איזה דיוק במעט מילים וכנות, ואיך מדע פופולרי פלקטי משתרג בכזו חופשיות כואבת אל תוך חוויה אישית אידיוסינקרטית בשילוב עם טקסט מקודש שעובר חילון, ובכל זאת נשאר רב הוד ומרוחק

    ולזה יקרא טקסט-טוב אחרי אושוויץ ואדורנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מרחב כתיבה, קיץ-סתיו 2022

סדנה לפיתוח טקסטים בהתהוות: מסה, ממואר ופרוזה // ימי ד' פעם בשבועיים בזוּם, 19:30-17:30, החל מ-22.6.22 //
עבור כתיבה אנו זקוקים למרחב, שבו ניתן להיפרד מתביעות היומיום וליצור רצף אחר, שבו נקשרת מילה במילה, ונוצר המטווה המיוחד של הטקסט. "מרחב כתיבה" היא מסגרת שנועדה לשם כך – לעודד רצף כתיבה ולעורר מחשבה, להבטיח מקום שקט וקשוב המעניק התייחסות רצינית לטקסט שתבקשו לכתוב, ולמהלכיו.

Shelter Shelter

A poetic exploration of the Tel Aviv University's shelter signs and the Talmudic Cities of Refuge

[Published in The Tel Aviv Review of Books, Winter 2021; Translated by Alex Stein]

אם ובת (ומלחמה)

עגלה נוסעת עמוסה בילדים. האם גם בתי עליה? אנשים רבים מצויים סביב. הצפיפות אילצה אותי לזוז וכשחזרתי כבר לא הייתה... המשכתי ללכת וללכת, לבדי כל כך, איש אינו יכול להצטרף, אין אפילו אפשרות להעלות זאת על הדעת שכן כולם שורדים ונשארו שם בצפיפות, ולקרוא במין ייאוש במתחמים הנטושים, ולהרחיק למקומות שאין סיבה שבתי תהיה דווקא בהם, רק להמשיך לצעוד ולחפש
["המוסך", בעריכת צוות כתב העת]