4/9/2026, יום שישי, 10:30, גלריית האוניברסיטה הפתוחה רעננה

בהשתתפות: פרופ' כרמלה יעקבי וולק (אדריכלות), יאיר ברק (אמנות), יערה עוזרי (קולנוע), עדי שורק (ספרות), פרופ' ערן נוימן (אדריכלות, אוצרות).
בשיחה אתייחס לפרקטיקה של שיטוט כצורת מחקר אמנותית - מתוך התייחסות לעבודה של דה קאלו ובהשוואה לוולטר בנימין, נטלי סארוט וזורז' פרק.

אשאל: האם שיטוט בחלל מנוכר הוא אפשרי? מלי דה קאלו פותחת עיניים בין הבטון למסכים ומנסה למצוא דרך. היא פועלת מתוך התעקשות למציאה של רוך; היא מעלה על הדעת קינה הטמונה במכאניות, שנסובה על עצמה.

החללים שעמם ובהם עובדת דה קאלו נמצאים תחת מערכי הידע הגלויים של האוניברסיטה הפתוחה, והם מעלים צורות אחרות של ידע. ידע שנמסר ולא נמסר במכונות שעתוק ובצינורות מוליכי מים ואנרגיה ובידי העובדים המספרים על סביבתם.

• גלריית האוניברסיטה הפתוחה, דרך האוניברסיטה 1 רעננה

The post מבטים מצטלבים appeared first on פה ושם.

שמרו את התאריך: 3.9.2026 בלילה, תל אביב

משתתפים בשיחה: עדי שורק, אלכס בן-ארי ועינת קפקא

נדבר על יצירה לשונית המפרקת יצירות קודמות ומערכי דיבור וטקסט קיימים כצורה של עבודת אבל, קינה, פתיחת שאלה, והתנגדות פעילה ויוצרת לצורות שלטון דיקטטוריות.

הדוברות.ים עוסקים בשאלות אלו בתחומי עיסוקם כיוצרים, עורכים במאים וחוקרים.

השיחה תתקיים לאחר הקראה מבויימת של המחזה "המכונה" מאת ז'ורז' פרק  – בבימויה של עינת קפקא.

שעות, מיקום ופרטים מלאים, בקרוב.

The post פירוק השפה (בעקבות ז'ורז' פרק) כמנגנון של אבל והתנגדות appeared first on פה ושם.

כתיבתו של מכתב נעשית ביחידות, אולם היא מכילה שיחה בין שניים. מתוך כך הופכת חליפת המכתבים  לסוג

ה ייחודית הנוצרת מתנועת המיעון לאחר, ומן הציפייה האצורה בה להד ומענה. זו, המתהווה בשטף החיים, לוכדת רגעים היסטוריים, כמיהות ואכזבות, שאלות, הרהורים בעת בקיעתם.

כך כותבת חנה ארנדט לגרשום שלום כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השניה:

"הנה כי כן אנחנו יושבים השורדים המעטים... כמו נח בתיבה בלי שהצלחנו להציל ולהביא אליה אפילו את הדברים הנחוצים ביותר, גרוע מזה, דומה שאנחנו 'הנֹחַים המעטים' נגועים בשלומאליות כזו שאיננו יכולים אלא להשיט את התיבות שלנו כך שהן חולפות זו על פני זו אל מקום שלעולם לא ניפגש בו, ואף על פי שאני מתנגדת לכינוס כל 'הנֹחַים' בתיבה אחת... הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו או לפחות שטות כך שאפשרי יהיה לקרוא איש אל רעהו 'שלום' ו'מה נשמע'". (מכתב 28 – ארנדט אל שלום ניו-יורק 27/11/1946).

את דבריה של ארנדט ניתן להבין כהרהור על שליחת מכתב. עצם הצורך במשלוח מעיד על ריחוק בין שני מתכתבים (ריחוק שלא פעם נעשה מבחירה, "אני מתנגדת לכינוס... בתיבה אחת") אך גם על הרצון לקשר ("הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו"). המכתב הוא אפשרות לשיחה המתקיימת באורח חמקמק במפגש-לא-מפגש ובזמן-לא-זמן, בדמדומים שבין כמיהה לצוותא ובין אהבת הבדידות, והאינדיווידואליות, של הכתיבה. אולם הרגע ההיסטורי של הכתיבה צובע את ההליך הרגיל של המכתב בניסיון הפליטות. ארנדט, שהייתה במשך כמה שנים במעמד של פליטה בצרפת ולאחר מכן בניו-יורק, היא מי שהביטחון האנושי בקשר הפך בלתי מובן מאליו בעבורה. קשה להכריע, לכן, האם המרחק של כתיבת המכתב מבורך או מקולל. הגבוליות שבין יומיומיות שוטפת וקולחת המאפיינת את החיים ובין הקפיאה של החיים בכתב והנגיעה בחידלון, געגוע וחסר, שייכת לעצם טיבה של חליפת מכתבים.

הגבוליות נחשבת כמהותית למכתב כבר במקורות קדומים. על-פי האגדה המשנאית במסכת אבות, נברא המכתב ברגע מיוחד בסיפור בריאת העולם:

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות".

רגע בריאת המכתב מתרחש בדמדומים, בקו דק שבין חול וקודש, עמל ומנוחה, יום ולילה; בסף שבין פעולה אינטנסיבית ויוצרת "בריאת עולם" ובין השבתתה.

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה.

יש במכתב ממד חי מאוד וגם ממד של קפיאת החי – הרגע שבו סוגרים את השטף במעטפה ורושמים כתובת ומצרפים בול. עצם הישלחותו הרחק – נתון בידי דוורים המתהלכים בדרכים פתלתלות וחוצים גבולות, מטולטל בשקים ובתיבות, ממוין בידי פקידים מתחלפים במערכת כבירה – הופך את המכתב חשוף לשרירותיות. שלא כמו הוצאת ספר – שיש בה משום ביטחון וקביעות – עצם הגעתו של מכתב ליעדו היא תמיד פלא, וכותבים ששולחים את דבריהם כך נכונים במידה מסוימת לאבדה. רשמי מכתבים שלא נענו – רשמיהם של מתים ונעדרים, רשמיהם של אהובים רחוקים מצטברים בחיבורים אלו כהדים לשיחה שתוקה ועם זאת פועמת. חליפת המכתבים היא מצע לרישומו של החסר, שכמו תובע לתת לו מקום ומרחב דווקא בה.

* גירסה זו מבוססת על הרצאת פתיחה לסדרת ההרצאות "היסטוריה בחליפת מכתבים", מכון ליאו-בק, ירושלים, נובמבר 2019.

The post הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה appeared first on פה ושם.

חברות וחברים יקרים, אם אתם מכירים מישהו שמעוניין לקדם תהליך כתיבה, מוזמנים לשתף את המידע.

וכמובן, אם לכם יש עניין בהנחיית כתיבה אישית שמאפשרת רצף וחשיבה משותפת, מוזמנים לכתוב אלי לדוא"ל: sorek.adi@gmail.com או דרך צרו קשר כאן >>

ראו מטה פרטים נוספים והמלצות.

במהלך המפגשים אנו קוראים טקסט שכתבת, מתבוננים בחומרים ובשאלות העולים ממנו, לומדים ממורי דרך – כותבות וכותבים מעוררי השראה – וניתנות התנסויות להמשך הכתיבה בין המפגשים. ההנחיה מתאימה הן לתהליכי כתיבה בתחילתם והן לטקסטים שכבר החלו להתגבש ומבקשים להמשיך ולהתפתח. המפגשים מתקיימים בזום, אחת לשבוע.

לשמחתי, בעקבות הנחיית כתיבה, פורסמו טקסטים בבמות משמעותיות ואף תורגמו וזכו בפרסים.

להסבר מקיף, רשימת פרסומים והמלצות >>

מבחר המלצות

עדי ליוותה אותי באופן שאיפשר לי לזקק רעיונות ומחשבות לכדי תמה כתובה ונהירה. במקביל, עדי זיהתה את הנקודות המרכזיות עבורי בטקסט והעניקה לי את היכולת להרחיב, להעמיק ובכך לשתף את הקוראים בסוגיות משמעותיות בכתיבתי. מעבר לכך, ההנחייה הייתה נעימה, גמישה ומותאמת למרחב ולזמן שלי.

אני אנצל את ההזדמנות להודות לעדי שבעזרתה המסה האישית הפכה לבעלת ערך ופורסמה במוסף סופשבוע של "הארץ".

אייל ארליך, יוני 2026

-----------------------------------------------------------------

כתבתי מסה אישית, וכשסיימתי היה לי ברור שאני זקוקה ליד מכוונת שתעזור לי לשדרג אותה. חברה המליצה לי על עדי בתור מנחת כתיבה מה שהתגלה לי בהמשך כמתנה של ממש.
עדי הביאה לתהליך הלימוד את ידענותה הרבה יחד עם הקשבה רגישה לטקסט ודקויות אבחנה שהותאמו בדיוק רב למידותיי ולצרכיי. כל אלו איפשרו לי לשפר ולשדרג את הטקסטים שלי הרבה מעבר למה שחשבתי שיש ביכולתי ובכישרוני לעשות.
בעזרת הנחייתה הצמודה והמקצוענית של עדי למדתי לדייק את דבריי, לשים לב למה שלא משרת את הטקסט ולוותר עליו, לא לפחד מפתיחות וכנות, לא ליפול לקלישאות, להוסיף פואטיקה ורגש לטקסט ולייצר בו עומק ועניין. בנוסף, למדתי מעדי טכניקות כתיבה מגוונות שסיפקו לי צידה להמשך דרכי ככותבת.

שמחה מאד שזכיתי במנחת כתיבה מוכשרת שכזו וממליצה על עדי בחום לכל מי שזקוקה לליווי כתיבה.

מיכל זאבי, מרץ 2026

-----------------------------------------------------------------

חיפשתי מסגרת שתתאים לי לכתיבה. לא היה זה פשוט למצוא כיון שלא ידעתי בדיוק מה אני מחפשת, אך משמצאתי את עדי לא היה מדויק מזה. הכתיבה שלי מצאה בית ואני קיבלתי משאב חדש בחיים. במפגשים עם עדי קורה לטקסטים שלי קסם – הם מתקבלים באהבה, נקראים בעין טובה שרואה את כל מה שיפה, ובהכוונה עדינה מבריקים והופכים ליהלום, וגם את הקצוות המצהיבים ואת הפינות החשוכות שנכון לנערם ולהאיר, קודם כל בתוכי פנימה ואז גם בין השורות. בסוף כל מפגש הטקסט שלי כבר לא חלקיק אטומי בעולם, יש לו נוכחות, שורשים וגזע ואני רחבה יותר.

מוריה שלוי, אוגוסט 2025

-----------------------------------------------------------------

שנים נמנעתי מכתיבה. לא אהבתי לכתוב וחשבתי שהכתיבה איננה המדיה הנכונה להבעת מחשבותיי ורעיונותיי. חשבתי שהיכולת שלי (אולי גם הכישרון) היא רק בדיבור. אז פגשתי את עדי שורק ...  מהתרגיל הראשון ... מצאתי את עצמי כותבת, כאילו איזה שער נעול נפתח.

בוורלי גריבץ, אוגוסט 2025

להמשך המלצות >>

לפניה אליי >>

The post הזמנה לכתיבה appeared first on פה ושם.

שיחה שקיימתי עם גלעד שרביט על היצירה המאוחרת של עגנון, על היחס המורכב שלו לציונות בפרט ולשאלות של כוח, ריבונות וצבאיות במיוחד.

בין השאר שוחחנו על החשיבות של ידע הגלות היהודי לשם כינונה של מדינה, כך שזו לא תקרוס למעגלים של אלימות; על יכולת לשאול שאלות בזמנים קשים של אבדן ומלחמה; על הדרך של עגנון לבנות לנו ערי מקלט ספרותיות, ביניהן ברלין, ירושלים, יפו, בוצ'אץ' וגומלידתא הבדויה. יחד קראנו ב"עד הנה" וב"עד עולם".

מוזמנות ומוזמנים להקשיב כאן בספוטיפיי >>

(או בפלטפורמות פודקאסט אחרות)

השיחה היא מרצפת #216 בפרוייקט עיר מקלט 963 מרצפות

* הדימוי הוא נחלת הכלל, לקוח מתוך הספר:

1837-9 ,P. Cranch, Illustrations of the New Philosophy 

אפשר לראותו כאן: https://pdimagearchive.org/images/ba54ecfa-6062-4937-b032-483f5b692369/

The post ש"י עגנון כותב (אחרת) ציונות appeared first on פה ושם.

כמה שנים לאחר מלחמת העולם השניה כותב עגנון את "עד עולם" החידתי – בעודו גודש את הסיפור באותיות ע' וג' שכמו נגזרו משם המחבר והמציאו שפת סתרים. שפה ששורשיה במסורות קינה יהודיות וענפיה ביצירות אוונגרד מודרניות.

בהרצאה אני עוקבת אחר סיפורה של העיר הקדומה גומלידתא - סיפור שיש בו אכזריות אנושית, מעגל נקם, עריצות שקמה ונופלת ולשון שאיבדה את תוקפה. סיפור שיש בו גם פתחים לשינוי הטמונים בפניה אל הלשון עצמה כאל מרחב מגן.

זהו אחד הסיפורים המאוחרים של עגנון, שצר עבורנו עדשה מיוחדת להתבונן מבעדה בישראל העכשווית.

לצפיה בהרצאה >>

~ ההרצאה היא חלק מן הסדרה המקוונת "קריאת מציאות" מטעם משכנות שאננים, שבה סופרים, משוררים ואנשי רוח קוראים את המציאות שאחרי ה-7 באוקטובר ביצירות ספרותיות שלא מכאן ולא מעכשיו. עורכת: נעמה בר-איתן ~

ההרצאה היא מרצפת 215 בפרוייקט עיר מקלט 963 מרצפות

The post קוראת מציאות בסיפור "עד עולם" מאת עגנון appeared first on פה ושם.

ההרצאה התקיימה ב- 21.11.2024, כנס החוג לספרות בנושא "לעמוד בין החיים ובין המתים", בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב

--------------
תקציר
--------------

מעשי אונס היו חלק מטבח ה-7 באוקטובר ועוררו רגשות קמאיים. בדומה לסיפורים מקראיים, למחרת האסון גברים "לקחו את הצדק לידיים" ויצאו לקרבות קשים, חלקם בעלי אופי נקמני, והוחרף העדרן של נשים מהשיח והזירה הציבורית.

אני מבקשת לבדוק דרך שונה, העולה מפיגורות נשיות-ספרותיות (אגדיות) שמופיעות בערי המקלט התלמודיות כמי שעומדות בין המתים והחיים. הן מונעות הרג נוסף ובו בזמן יוצרות תיבת תהודה לקורבנות שתוקים, ובייחוד קורבנות אונס, המדומות לא פעם למי שנרצחו.

כזכור, האישה החכמה מתקוע (שמואל ב') מופיעה בהקשר אונס תמר על מנת למנוע את הנקם באבשלום, רוצח אחיו. היא מטרימה את הופעתה של האישה החכמה מאבל בית מעכה, המצילה עיר שלמה, "עיר ואם". החכמות משוחחות עם בעלי סמכות גבריים (דוד המלך ויואב בן צרויה) ולכאורה אינן קשורות בתמר עצמה, שנותרה שתוקה ("ותשב תמר ושוממה") כמין מתה-בחיים – לאחר שהתבקשה להחריש. אך קריאה קרובה לאור פרשנות עיר המקלט בתלמוד, מראה כי הנשים החכמות משיבות אותנו אל קולה של תמר טרם השתקתה: דיבור צלול ואמיץ המאיר את המציאות נכוחה, זועק זעקה, מציע פשרה, מקונן ותובע הכרה.

הפרשנות התלמודית הדה-קונסטרוקטיבית קושרת ספרות בחוק (אגדה בהלכה), ומפליגה מן ההתנהלות האלימה של הממלכה אל אפשרות אלטרנטיבית. היא עשוייה לעורר השראה לקריאה אחרת של המציאות העכשווית על הטקסטים המכוננים שלה, מתוך קשב מיוחד לקולות נשיים.

ההרצאה היא מרצפת מתוך פרוייקט "עיר מקלט 963 מרצפות".

----------------------------------------------

The post נשים חכמות בצמתי הנקם – קריאה תלמודית appeared first on פה ושם.

The post השקה, נכתב בחפצים appeared first on פה ושם.

יום ג', 26.11.2024, שעה 20:00, תאטרון תמונע מארח סדרה לספרות, תל אביב

ערב שכולו תרסט

ערב לכבוד הוצאת תרסט של עודד מנדה-לוי ובו נשתתף, ארבעה כותבים שפרסמו בתרסט:

דנה אמיר, יהונתן דיין, נועם גלזר, עדי שורק (עם הנובלה הזעירה "ונציה").

מוזיקה: אנטישפע, עורך: חגי לינק

מוזמנות ומוזמנים בחום.

פרטים מלאים וכרטיסים >>

The post ונציה, בערב תרסט appeared first on פה ושם.

יום ו', 12.7.24, 10:30, מוזיאון תל אביב
במסגרת "הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית: פילוסופיה תחת מלחמה". 

אגדה תלמודית מספרת על דוד המלך שגרם למי התהום לצאת מאיזון, ולאיים בהחרבת העולם. על דוד, ששפך דם רב ועשה מלחמות גדולות, נאסר לבנות את הבית הרוחני, בית המקדש. למרות זאת הוא ניסה, והתוצאות היו הרות אסון. הדרך לאיזון מי התהום קשורה ברפלקסיה על מעברי-גבול אלימים, לצד למידה של פרקטיקות נסיגה מכוח – שמלמד האל עצמו. הוא, המופיע כאן כמי שנכון ששמו ימחק למען השכנת שלום.

הנסיגה-משם שמלמד האל, נלמדת ממצבן נטול-השם של נשים, והיא מתרגלת צורות שייכות וקניין שאינן תובעות בעלות, ומשחקות אחרת עם הותרת זכר.

אגדת מי התהום שופכת אור מיוחד על ימים אלו: אנשי דמים שאינם יודעים לפעול בדרכים שאינן כוחניות, ידע נשי שאיננו מעורב בתהליכי קבלת החלטות, השכנת שלום שטבעה בתהום הנשייה... מאידך, היא מזכירה את קיומה של יכולת פרשנית שמסוגלת להציל חיים.

האגדה מופיעה בתלמוד הבבלי במסכת "מכות", שבה נידונה סוגיית עיר המקלט והיא מהווה חלק מתשתיות העיר. אדון בה מתוך התייחסות לדבריהם של הלן סיקסו, עמנואל לוינס וז'אק דרידה על שאלות של שייכות, זכרון ושכחה.

~ ההרצאה היא מרצפת מספר 212 בפרוייקט: עיר מקלט 963 מרצפות ~

לצד הרצאתי תרצה גם ד"ר עדי אפעל. בתום ההרצאות יתקיים דיון עם הקהל.

להזמנת כרטיס (50 ש"ח) במוזיאון תל אביב >> 

.

צילום: גלגל רפאים (1) | עדי שורק 2021

The post צפה ועלתה התהום וביקשה לשטוף את העולם appeared first on פה ושם.