לספרות מושגית ואילוצית (אוליפיאנית). הגיליון הראשון מוקדש לנושא "מלחמה", עורך אותו אלכס בן ארי ומשתתפים בו חברי הקולקטיב אוליפה וכותבות.ים נוספים.

מדבריו של אלכס בן ארי בפתח הדבר לגיליון:

"גיליון האפס. הראשית שבטרם הראשית. החושך על פני תהום. לא לזה כיוונו מלכתחילה, אבל התוכניות לגיליון פתיחה נושאי, שיטתי, מקיף של יצירה אילוצית ומושגית נפרעו יחד עם כל מה שנפרע בראשית אוקטובר. ועם זאת, מרגע שנזנחה הפרוגרמה המקורית התברר כמה נכון, בעת הזו ובכלל, לא להעמיד דבר בין העבודות לבין המציאות. אני לא בטוח שנחזור כבר אי פעם לגיליון מספר אחת".

"יצירה מושגית, הן בספרות והן באומנויות אחרות, היא מטיבה 'טכנולוגית' במובן זה שביסודה נמצאת ההבנה שמנגנוני הייצור של יצירה ואיכויותיה החומריות הם חלק בלתי נפרד ממשמעותה. העבודות בגיליון הנוכחי של "רסן" מותחות קו, כל אחת בדרכה, מן התכונה היסודית הזו אל מציאות המלחמה של חיינו מאז שבעה באוקטובר דרך השימוש בטכנולוגיה כמדיום, כנושא או, במרבית המקרים, בשילוב בין שניהם".

ההשקה ל"רסן" תתקיים ביום שלישי הקרוב 30.4.24 בשעה 19:30 בחנות רידינג בתל אביב: אלנבי 43. מוזמנות ומוזמנים בחום.
מלבדי ישתתפו ויקראו: אלכס בן ארי, איל גרוס, ערן הדס, מיתר מורן, סביון שנהר (סביון), רותם עטר, יונתן פיין.

הפרטים המלאים של ההשקה >>

לקריאת המרצפת: "כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה" >>
(בזמן הקריאה אפשר ללחוץ על החלקים המודגשים ולגלות רבדים נוספים שמוטמעים בטקסט)

ובהזדמנות הזו, אני מיידעת ומזמינה לשני אירועים נוספים

– שיחה בין דנה חפץ וביני לכבוד ספרה "הבית הכחול" שראה אור לאחרונה: חנות הספרים "סיפור פשוט", רחוב שבזי 36 נווה צדק, 24.5.24, בשעה 12:00.

– הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית מתקיים מדי יום שישי במוזיאון תל אביב. (ההרצאה שלי תתקיים ביולי, ובינתיים יש תוכנית עשירה ומשמעותית). תוכניית הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית - מוזיאון תל אביב >>

The post מרצפת חדשה ב"עיר מקלט" והזמנה לכמה אירועים appeared first on פה ושם.

אני שמחה ליידע על סדנת קריאה של לילך לחמן ביצירתה של אמילי דיקנסון שתתקיים בבית אריאלה, בעקבות הספר "אולי הלב" שלילך תרגמה וערכה ופורסם בסדרת "ושתי" שלי.
ללמוד אצל לילך בכלל, ולקרוא עימה משוררת מסתורית ונפלאה כמו אמילי דיקנסון בפרט, זו חוויה משנת חיים. העומק של דיקנסון, ומגעיה הרפלקסיביים עם קצות הקיום, נראים לי נכונים עכשיו במיוחד. מוזמנות ומוזמנים בחום.

> מעבדת קריאה, בית אריאלה, ימי שני בבוקר, החל מ26.2.24. לפרטים >>

>> להזמנת הספר "אולי הלב" >>

--------------------------------------------

ציטוטים נבחרים מתוך "אולי הלב"
--------------------------------------------

אחרית הדבר, מאת לילך לחמן

קראו לכם לנפות עיזבון. בחדר השינה מצאתם תיבת עץ ובה מאות גיליונות תפורים וצרורים במחברות. דפים קשורים בסרט אדום, אחרים מאוגדים בשחור, מקופלים בקפידה. חלקם חתומים בשעווה. במגירות השולחן אניצי חוט, פיסות נייר, מעטפות גזורות. פרח מיובש על גב קבלה. דמעת דיו שחורה בשולי תעודת אחריות למנורה. רשימת מצרכים על קרטון. מתכון לאפיית לחם על פס שרוחבו 14 מ"מ. בפינה העליונה מלות ברכה מטפסות ועולות זו על גבי זו. על השולחן קסת דיו בצורת כלב פעור פה. בסמוך לה נייר מכתבים חתוך: מלים שנמחקו בקו, אותיות כתב נטויות, רווחים משתנים, מירכאות לא צפויות, מקצב של צלבים, מקפים וקווים מפרידים. מקבץ אותיות סביב בול של רכבת קיטור, שאליו צמודים קטעים שנגזרו מכתב עת ועליהם מודפס "אליזבת בָּרֶט בראונינג" ו"ג'ורג' אליוט". בהרף עין זיהיתם את הדפים הממוענים, הצרורות שאוגדו למחזורים, השורות המקוטעות; רשת פרומה של סימנים ומרווחים – כל זה שעדיין לא נמצא לו שֵׁם, האם יכולתם לומר כי היתה כאן שירה? יום קודם לכן שרפתם עשרות מכתבים שהיו חלק מן העיזבון הזה (מי יכול היה לדעת?). מה שמונח לפניכם חייב לראות אור.

הרגשתי שסע בהכרה

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁסַע בַּהַכָּרָה –

כְּאִלּוּ הַמֹּחַ נִבְקַע –

נִסִּיתִי לְחַבֵּר – תָּו לְתָו –

אַךְ כְּלוּם לֹא נִתְאַחָה –

 

הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּפְנֵי, כִּוַּנְתִּי

לְצָרֵף אֶל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאַחֲרֵי –

אַךְ הָרֶצֶף פָּקְעוּ צְלִילָיו –

כְּמוֹ כַּדּוּרִים – אַַרְצָה –

 

[אמילי דיקנסון, "אולי הלב", מתוך פרק השירים, תרגום: לילך לחמן]

תני לי

תני לי

ללכת ראשונה

סו, היות ש

אני תמיד גרה

בים ומכירה

את הדרך –

פעמיים הייתי טובעת

להציל אותך

מִשְּׁקִיעָה, סוזי,

לו רק יכולתי

לכסות את עינייך

כך שלא תוכלי

לראות את המים –

[אמילי דיקנסון, "אולי הלב", מתוך פרק המכתבים והפתקים, תרגום: לילך לחמן]

• הדימוי על כריכת הספר, צבי לחמן.

The post אמילי דיקנסון, מבט מחדש appeared first on פה ושם.

שישי | 16.2.24 | 11:00, המשכן לאמנות עין חרוד.

בשיח הגלריה הבא בתערוכתו של צבי לחמן, נארח את ד"ר גבריאלה מן ואת עדי שורק.

ד"ר מן היא  פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, שתדבר על הרלוונטיות של מצבים שנעים בין ידיעה ללא-ידיעה ושמחלצים זיכרונות של אסונות קודמים מתוך תהומות השכחה. כיצד נוכחותם הפיסולית של עבודותיו של צביקה לחמן, וההתבוננות בהם, כמו  מאפשרת את ניבוי העבר ואת סימון העתיד?

עדי שורק היא אמנית, סופרת, עורכת סדרת "ושתי" בהוצאת רסלינג, וחוקרת ספרות יהודית הכותבת על סוגיית עיר המקלט. היא תדבר על רוך וקושי, "אגדה והלכה", דרך המתח בין חידת היצירה הפותחת לבין החוק החורץ דין למוות וחיים, כפי שמשתקפים מיצירותיו של לחמן. במיוחד תתמקד בדמויות האם בפסליו, המזכירות את הפעולה החידתית של אמהות בעיר המקלט התלמודית, שתפקידן למנוע אלימות ומעגלי נקם. המפגש יהיה בעל אופי נסיוני, בהשראת התלמוד, פתוח לשיחה בעל פה בין הדוברת (הפסלים) והקהל.

בסיום השיח יתקיים סיור בתערוכה עם האמן. ההשתתפות בשיח בהרשמה לשבת ישראלית, בקישור הזה >> https://tinyurl.com/ybexjjjk

צילום הפסל: אברהם חי

The post פנים אל פנים – אמהות, אלימות ועיר מקלט appeared first on פה ושם.

שני | 18.3.24 | 20:30 | Palais des Thés דיזנגוף 131 תל אביב

אסתר אורנר יושבת כאן בתל אביב וכותבת בצרפתית. היא ממציאה ז'אנרים יחודיים ובחלק מהם, כמו בספר הזה, נותנת למתים לכתוב.

לכבוד ספרה החדש של אורנר "בין חיים לחיים", שראה אור בהוצאת תשע נשמות, נתכנס לשיחה עם אסתר אורנר עצמה, עם ריטה קוגן ועמי.

לפגוש את אסתר זו תמיד הזדמנות לחכמה ולחום, להיות עדה ליכולתה הנדירה לדבר בפיקחון ובהומור על כאבים גדולים מנשוא, לשזור בספרות את פרטי הפרטים של היומיום, ואני מצפה לשיחה הזו במיוחד.

מוזמנות ומוזמנים בחום.
מספר המקומות מוגבל, להשתתפות מומלץ להרשם דרך הדוא"ל: rachel.samoul@gmail.com

The post "בין חיים לחיים" appeared first on פה ושם.

חברות וחברים,
בתוך הימים הללו, ראה אור סיפור בשם ונציה שכתבתי מזמן וקיבל עתה פרספקטיבה נוספת שלא שערנו... הוא עוסק בשקיעתה של עיר, בקטטה שיצאה משליטה... הוא מתבונן בוונציה מתוך פליאה על הגדלות והקטנות האנושית. הוא מרחיק מכאן, אבל גם מחזיר – אני מקווה שמעט אחרת. מוזמנות ומוזמנים לקרוא אותו.

מחירו 25 שקלים והוא חלק מפרוייקט הקונטרסים המוקפד שעורך עודד מנדה-לוי בהוצאת תרסט.

אפשר להזמין דרך האתר של הוצאת תרסט או למצוא אותו בחנויות הספרים העצמאיות.

הנה גב הכריכה:

"איש אינו יודע כיצד החלה הקטטה המחרידה שקטלה את העיר וגרמה לה לשקוע לפני כחודש. כיצד נפלו מאות אנשים אל תוך התעלות, מתכתשים על הסירות, רומסים גונדוליירים חסונים, דוחסים עקבים, קצה מטרייה, תולשים שיער, בוטשים זה בפני זה, דוחקים ובועטים ומתיזים, נצמדים, מתנשמים. אך אמש עלה מן התהום פנקס רשימות השופך אור חדש על האירועים.

הפנקס שייך לסופרת A, אחת מהנעדרים הרבים שנעלמו עם ונציה. A הבחינה בהשפעה חדשה שאליה טרם התייחסו החוקרים: מוט הדיוקן-העצמי ('סלפי') כמקור לתקלות ולמעידות. המוט גרם כפי הנראה לפריצת הקטטה וליצירתה של מסת כבידה ממוקדת, ומשם כנראה הכול החל".

להזמנה דרך הוצאת תרסט >>

או, כמובן, אפשר לגשת לחנויות "סיפור פשוט", ל"מגדלור", ל"רידינג" ול"תולעת ספרים" הנפלאות בתל-אביב ול"מילתא" המיוחדת בירושלים, ועוד...

~ שלכן, שלכם, בתפילה ובדרישה לשלום החיים ~

The post ונציה appeared first on פה ושם.

The post פגיעה מגדרית במלחמה, סופרות וחוקרות קוראות יחד - הזמנה appeared first on פה ושם.

יש אנשים שהם שליחים לדבר מה. לפעמים קשה לדעת שליחים למה, ונדמה שיש בהם דבר נסתר. חסרי שם, חסרי בית, הם פוסעים. ואנו מתבוננים בהם כבמראה מזככת או מעציבה, אולי בסקרנות, בהערכה, ברחמים, או באיזו שותפות.

*

לקראת הכנס מלאכים בשמי תל אביב – צילום וההוויה הנסתרת אני נעה בין חסרי הבית בתל אביב לבין דמויות האנשים של מיכל רובנר.

אני שבה להרהר במיצב-הכתב המבקש לחם שהצגתי לפני כמה שנים בגלריית "המקרר", שכולל תיעוד חסרי בית ומשוטטי רחוב שאני מקיימת מזה שני עשורים. חסרי הבית הם דמויות ביניים בעיר. משהו בדמותם שאיבדה או ויתרה על שייכות, תנועתם המיוחדת במרחב, החשיפות שלהם הנותנת אמון באנושי, מזכירים לי לעתים מלאכים; במיוחד בשל מה שהם מעוררים בעיר. העובדה שתל אביב מתירה ללא מעט חסרי בית לשהות במרחב ואינה מסלקת אותם, חושפת ממד מלאכי בעיר עצמה. באנושיות שמתקיימת כאן.

בדברים רבים מאוד צריך להיות ביקורתיים לאנושיות הישראלית. אבל בהקשר הזה, דווקא כאן יש כוחות שמוכנים לשאת את האתגר שמעמידים משוטטי הרחוב וחסרי הבית לאנשים הרגילים. וזה תמיד נס בעיניי: הנה, האיש עם שתי-עגלות-הקניות-העמוסות-בשקיות-ריקות, עדיין כאן. וזו שתלתה כביסה בשדרות רוטשילד עברה עוד לילה בלא פגע. וזה שצועק ומבקש שקל מיושבי בתי הקפה בכיכר הבימה שב למעגלי צעקותיו.

לא רק בגלל ההקלה שהם ניצלו שוב, אני חשה את תחושת הנס. אלא שהימצאותם מגנה על העיר מפני אלימותה, מגנה על העיר מפני רצונה להיטהר טיהור מסוכן, מגנה על העיר מפני התייפייפות משכיחה, מבעיתה, השוכחת את האנושי בחולשותיו ודוחקת אותו הרחק ממנה.

בכנס המתקרב, חשבתי ללכת מחסרי הבית אל האנשים-מלאכים של מיכל רובנר, אותן פיגורות נטולות פנים "טרשיות" כלשונה של רובנר, שבכל זאת מותירות בנו רושם מיוחד ונוגעות ללב. הן מעלות תהיות ביחס לשייכות ולאנונימיות, להמוניות ולקירבה. אחשוב על צילום ועל כתב, מה מתירה לי ההתבוננות של הכותבת, הלא מצלמת? מה אוסרת על עצמה רובנר המצלמת? ולהפך, למה היא נעתרת?

הפיגורות של המלאך אצל ולטר בנימין יאירו דבר מה משלהן על צילום, כתיבה וזמן ובין כל הדברים, כך אני מקווה, תישזר העברית. שפה שיוצרת במושגים "איש", "מלאך", "שליח" וגם "אלוהים" – קשרים בין עליונים ותחתונים. בין הדברים הגלויים ביותר לעין, החומריים ביותר, הניתנים להרחה, למישוש ולצילום ובין מה שאינו גלוי – חסד נסתר, עוול סמוי – הנוכחים בקיומנו היומיומי.

יום שלישי הקרוב, 11.7.2023. אולם אתינגר, בניין גילמן, קומה 1, אוניברסיטת תל אביב. 9:00-15:00.

זהו הכנס השנתי של התכנית לפוטותרפיה, אני שמחה מאוד ליטול בו חלק לצד ראשת התכנית ענת בוצר, רות נצר, רפאל מלאך ואחרים. צפויות הרצאות בתחומים מגוונים כגון פסיכואנליזה, חקר המוח, עבודה סוציאלית וכמובן צילום.

הכנס בתשלום וכולל ארוחת צהריים. ויש להרשם אליו מראש.
מוזמנות ומוזמנים בחום, מאוד אשמח להפגש שם.

כאן כל הפרטים: מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת >>

The post אנשים ומלאכים, לקראת כנס "מלאכים בשמי תל אביב - צילום וההוויה הנסתרת" appeared first on פה ושם.

[קטע מתוך מסה שראתה אור בגרנטה, מהדורה מקוונת, מאי 2023, עורכת-אוצרת מירה רשתי]

בתצלום מופיעה חומה עצומה שממלאה את כל המרחב, מלבד פס דקיק של שמים תכולים בחלק העליון ובפינה השמאלית. התכול מעניק לתמונה כיוון וחלוקת משקל. על החומה עצמה מתבדרות כמה פיסות בד ארוכות בגוני חול ורדרד שמזכירים את גוני הבטון. אם בדרך כלל חושבים את הבטון דרך גוונים אפורים, כאן הם מתגלים בצבעים זהובים מזוגים במעט אדמדמות. אולי צולמו בשעת זריחה שהקרינה מהודה על המראה.

פיסות הבד הארוכות מונחות כמעין וילון, קפליהן ותנועתן העגלגלה מנוגדות לשטיחות הבטון, כמו מבקשות להזכיר איזו רכות שבכל זאת גלומה באותו עירוב של צמנט וחול, חצץ ומים, לפני שהתקשה והועמד כחומה.
אך מדוע שווילון יעטוף את החומה? כמראה מתעתע הוא נדמה למסך תיאטרון שנחשף על מנת לגלות את הבמה ואת ההצגה, אבל בהצגה הזו “של החיים” מתגלה מה שאוטם את ההתרחשות, מה שמפריד וחוסם.
אני נאחזת בשמים ובווילון, ברכּוּת החומר שנרמזת מן השילוב הלא ברור בין בד ואבן. בכך אני נאחזת. במרקמי הבטון שנדמים לוורידים או לציור מופשט עדין – כמו משחקים עם הריחוף הקליל של הבד. אני נאחזת ב”בַּדיוּת” הסמויה בבטון שנחשפת מעצם החיבור, כאילו תהווה הרכות השראה למציאת פרצות בחומה.
משיחה עם שרון התברר שהתצלום איננו של חומת ההפרדה, אלא של קיר שנועד למנוע רעשים, שמלווה את כביש 531, שהיא היתה עדה לבנייתו. אולם במבט הכללי הוא נתפס כחומת הפרדה. מזה כמה שנים נגזר עלינו לראות בכל תצלום כזה, ובכל קיר כזה, דבר-מה המתייחס לחומת ההפרדה.

(עד כמה גבוהה היא החומה, מה היא משטחת, מה היא מסתירה, מה היא מונעת, אילו חיתוכים היא יוצרת במרקמי החיים, האם זו האפשרות היחידה.)

הבנייה בבטון נפוצה מאוד במרחב הזה, עד שכבר איננו מהרהרים בה. בשונה ממדינות שבהן הומצא הבטון כחומר של המודרניזם המתכתב מתוך התנגדות, סמיכות וגם המשך עם מבנים מערביים קלאסיים, כאן מבני הבטון אינם נקשרים בתצורות בנייה אחרות. כאן מבני הבטון השתלטו על המרחב במהירות, ואנו התרגלנו לחיות בהם כבתוך צורה טבעית ואחידה. אני תוהה אם ההרגל הזה הוא שמאפשר לחומה להיחשב סבירה, כמין המשך משונה לטקטוניות הברוטליסטית של הארץ.
התיאורטיקן האורבני והארכיטקט פול ויריליו, שהיה “ילד מלחמה” בעת מלחמת העולם השניה בצרפת, קרא לכך “ארכיטקטורה מונוליתית”. ויריליו כתב ספר נפלא בשם “ארכיאולוגיה של בונקר” (Bunker archéologie); הוא ראה קשר בין אירופה המתבצרת באופן אבסורדי – בין שרשרת הבונקרים של החומה האטלנטית למשל – לבין הבנייה המודרנית-ברוטליסטית. וזאת למרות המניפסטים היפים של חלוצי הברוטליזם שמדברים בזכות האדם הסביר, היומיומי.
בעקבות ויריליו והתצלום של שרון אני שבה וחושבת על המקלט בכיכר הבימה שמעליו ישבתי, ובמיוחד על דלתות הכניסה שלו, שהוסוו במרצפות הכיכר עצמה, כך שלא יראו את מצב המלחמה התמידי. האם ההסוואה הזו יוצרת חומה שמפרידה בין הבאים למרכזי הבילוי והתרבות בתל אביב לבין החור השחור הפעור בהווייתנו?

המשך קריאה של המסה המלאה >>

* "וילון, מרצפת 5/10" הוא חלק ממיצב-הכתב עיר מקלט 10 מרצפות שמתפרסם בגרנטה; וכן חלק מפרוייקט עיר מקלט, 963 מרצפות

The post וילון, מרצפת 5/10 appeared first on פה ושם.

יום שלישי, 20.6.23, אוניברסיטת תל-אביב, בנין גילמן חדר 496, הכניסה חופשית.
כנס NAPH לספרות ולתרבות עברית.

בשירתו המאוחרת החסיר אבות ישורון אימות קריאה משיריו והפך את השפה ל"חירבה של לשון" – שפה שחומריותה משבשת דרכי מסירה רגילות ומוסיפה נדבך חושי לטקסט. "הבית איננֻ", כותב ישורון ללא האות וו ומעיד על קריעה – הכרוכה באבדן משפחתו.

ברומן La Disparition ("העלמֻת") כתב הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק סיפור עלילה מופרז העוסק במיתות משונות, ללא אחת מתנועות הלשון – האות E. בכך יצר מבנה שפרץ את הלשון הצרפתית ופתח אותה לחללי שפה – מחווה לתנועת האוויר בעת הדיבור, לנשימה ולהעדר הנשימה, למוות. באורח זה מעיד פרק על מות אמו באושוויץ – שמותה הוכרז בידי רשויות צרפת במילים "Acte de Disparition" - "תעודת העלמות".

ההרצאה תקרא קריאה השוואתית במגעם של שני בנים, ישורון ופרק, עם לשונות-אם הפורצות בשפה ויוצרות חיכוך בין 'קריא' ו'כתיב'. נעמוד על האופן שבו מהדהדות היצירות מסורות כתיבה נשית, לצד מסורות יהודיות הפונות אל חומריות השפה. מתוך-כך נשאל כיצד היצירות המודרניסטיות "מפעילות אהבה אמהית" בלשונה של ז'וליה קריסטבה (Stabat Mater). האם תשומת הלב לתנועה פונטית הוא גם קשב לשאלות הוויה? תשומת לב לעצם חיים, לתנועות ועיצורים הכרוכים תמיד בנשימה. ומה קורה כאשר זו איננה?

 

ההרצאה היא חלק מהמושב "קריא וכתיב: ח"ן ביאליק, אבות ישורון, ז'ורז' פרק"

יושבת ראש: ד"ר לילך לחמן.

מרצים נוספים שזכיתי להיות עמם במושב:

• ד"ר רועי גרינוולד "אותיות והגאים: על תפיסת הלשון של אבות ישורון" לתקציר ההרצאה לחצו כאן >>

 

• ד"ר ענת מסינג מרקוס "לשון-אם בלי מה, בעקבות ׳גילוי וכיסוי בלשון׳ לח״נ ביאליק" לתקציר ההרצאה לחצו כאן >>

 

לחצו כאן כדי להגיע אל מקור הדימוי >>

The post אי-מהות – כתיבת האמהי אצל אבות ישורון וז'ורז' פרק appeared first on פה ושם.

מוזמנות ומוזמנים לשיחה שאקיים בסלון הספרותי של בית אריאלה עם תמר מרין ותהל פרוש.

נגע בעוני בלב השפע, בכסף שמתעכב ואוזל – משבש הורות ומשפחה, וגם דורש אומץ בתוכן.
נקרא על פחדים וחלומות טרופים ואפילו על שיחות עם המתים. נעקוב אחר חוטי כסף ששוזרים יחסי זוגיות, וגם יחסי הפרדות, גירושין ואבלות.

תמר מרין, סופרת, עורכת, מרצה לספרות וכתיבה. ספרה השלישי "הדיירת", ראה אור בהוצאת אחוזת בית, 2022.

תהל פרוש, משוררת וסופרת, מסאית, פובליציסטית, עורכת, חוקרת ספרות ופסיכולוגית. ספר מסות פרי עטה, "סיבות להישאר", יראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים.

מתוך "הדיירת" מאת תמר מרין:

 

------------

מתוך "בצע" מאת תהל פרוש:

אַבָּא, הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהָרְגָה אוֹתְךָ, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה יָצָאתָ בְּכָל בֹּקֶר מֵהַבַּיִת בְּשָׁעוֹת לֹא סְבִירוֹת וְהַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְרָצִיתִי לַהֲרֹג אֶת כֻּלָּם וְאֶת עַצְמִי בִּגְלַל שֶׁנֶּאֱלַצְתָּ לָקוּם מֻקְדָּם וְלִנְסֹעַ וְלִנְסֹעַ, הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הָרְגוּ אוֹתְךָ, הִרְכַּבְתָּ מִשְׁקָפַיִם מיוחדים,

הַשֶּׁמֶשׁ סִנְוְרָה אוֹתְךָ וּבַלַּיְלָה לֹא רָאִיתָ כְּלוּם, וּבְכָל זֹאת נָסַעְתָּ בְּמִין נֶאֱמָנוּת כַּלְבִּית לַמָּקוֹם הַזֶּה, תָּמִיד הָיִיתָ נֶאֱמָן לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, כָּל מְקוֹם עֲבוֹדָה: פַּעַם בְּ"הַסְּנֶה" שָׁם הָיִיתָ מַנְכַּ"ל חֶבְרַת הַהַשְׁקָעוֹת וְאָז הִיא הֻפְרְטָה, הִתְמוֹטְטָה וְנִסְגְּרָה וְהַלֵּב שֶׁלְּךָ נִשְׁבַּר, אַחַר כָּךְ נִסִּיתָ לִהְיוֹת עַצְמָאִי וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּאֵיזֶה בַּנְק פּוֹלָנִי וְאַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתָּ לַחְזֹר לִהְיוֹת שָׂכִיר וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּ"כּוּר" שֶׁגַּם הִיא הֻפְרְטָה וּפֻטַּרְתָּ וְאָז נָסַעְתָּ לְאַפְרִיקָה לַעֲבֹד בְּ"סוֹלֵל בּוֹנֶה" וְחָטַפְתָּ הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים בִּגְלַל הַלַּרְיַאם שֶׁנָּתְנוּ לְךָ כְּדֵי לְחַסֵּן אוֹתְךָ מֵהַמַּחֲלוֹת שֶׁל אַפְרִיקָה, הִתְקַשַּׁרְתָּ אֵלֵינוּ בּוֹכֶה מִשָׁם, אָבוּד וְחַלָּשׁ וְקָטָן,

דף האירוע בבית אריאלה >>

ציור: זויה צ'רקסקי, "לנה ואסתר", שמן על בד 90X70 ס"מ, 2013

צילומים: סיון שחור, דירק סקיבה.

The post מדברות על כסף appeared first on פה ושם.