כתיבתו של מכתב נעשית ביחידות, אולם היא מכילה שיחה בין שניים. מתוך כך הופכת חליפת המכתבים  לסוג

ה ייחודית הנוצרת מתנועת המיעון לאחר, ומן הציפייה האצורה בה להד ומענה. זו, המתהווה בשטף החיים, לוכדת רגעים היסטוריים, כמיהות ואכזבות, שאלות, הרהורים בעת בקיעתם.

כך כותבת חנה ארנדט לגרשום שלום כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השניה:

"הנה כי כן אנחנו יושבים השורדים המעטים... כמו נח בתיבה בלי שהצלחנו להציל ולהביא אליה אפילו את הדברים הנחוצים ביותר, גרוע מזה, דומה שאנחנו 'הנֹחַים המעטים' נגועים בשלומאליות כזו שאיננו יכולים אלא להשיט את התיבות שלנו כך שהן חולפות זו על פני זו אל מקום שלעולם לא ניפגש בו, ואף על פי שאני מתנגדת לכינוס כל 'הנֹחַים' בתיבה אחת... הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו או לפחות שטות כך שאפשרי יהיה לקרוא איש אל רעהו 'שלום' ו'מה נשמע'". (מכתב 28 – ארנדט אל שלום ניו-יורק 27/11/1946).

את דבריה של ארנדט ניתן להבין כהרהור על שליחת מכתב. עצם הצורך במשלוח מעיד על ריחוק בין שני מתכתבים (ריחוק שלא פעם נעשה מבחירה, "אני מתנגדת לכינוס... בתיבה אחת") אך גם על הרצון לקשר ("הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו"). המכתב הוא אפשרות לשיחה המתקיימת באורח חמקמק במפגש-לא-מפגש ובזמן-לא-זמן, בדמדומים שבין כמיהה לצוותא ובין אהבת הבדידות, והאינדיווידואליות, של הכתיבה. אולם הרגע ההיסטורי של הכתיבה צובע את ההליך הרגיל של המכתב בניסיון הפליטות. ארנדט, שהייתה במשך כמה שנים במעמד של פליטה בצרפת ולאחר מכן בניו-יורק, היא מי שהביטחון האנושי בקשר הפך בלתי מובן מאליו בעבורה. קשה להכריע, לכן, האם המרחק של כתיבת המכתב מבורך או מקולל. הגבוליות שבין יומיומיות שוטפת וקולחת המאפיינת את החיים ובין הקפיאה של החיים בכתב והנגיעה בחידלון, געגוע וחסר, שייכת לעצם טיבה של חליפת מכתבים.

הגבוליות נחשבת כמהותית למכתב כבר במקורות קדומים. על-פי האגדה המשנאית במסכת אבות, נברא המכתב ברגע מיוחד בסיפור בריאת העולם:

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות".

רגע בריאת המכתב מתרחש בדמדומים, בקו דק שבין חול וקודש, עמל ומנוחה, יום ולילה; בסף שבין פעולה אינטנסיבית ויוצרת "בריאת עולם" ובין השבתתה.

חליפת המכתבים שייכת לסוגות דמדומים שקשה לעמוד על טיבן, כגון הפתק, היומן, פנקס הרשימות. מצוי בה היסוס בין יום ולילה – בין הראוי להיוותר חבוי כשיחה פרטית לאשר עליו להתגלות; נמצא בה מזיגה בין היומיומי והנשגב; ויש בה עדות לתהליכי הפנמה שכמו קפאו – הכתב מקבע מחשבה על הדף – ובה בעת, כמכתב שלוח, עודם גמישים לעיבוד וממתינים לשיחה. במידה רבה הכתוב הוא הרהור פתוח המסרב לקיבוע, מוכתם בטיוטה, בהרף, כמעשה שאינו מעשה.

יש במכתב ממד חי מאוד וגם ממד של קפיאת החי – הרגע שבו סוגרים את השטף במעטפה ורושמים כתובת ומצרפים בול. עצם הישלחותו הרחק – נתון בידי דוורים המתהלכים בדרכים פתלתלות וחוצים גבולות, מטולטל בשקים ובתיבות, ממוין בידי פקידים מתחלפים במערכת כבירה – הופך את המכתב חשוף לשרירותיות. שלא כמו הוצאת ספר – שיש בה משום ביטחון וקביעות – עצם הגעתו של מכתב ליעדו היא תמיד פלא, וכותבים ששולחים את דבריהם כך נכונים במידה מסוימת לאבדה. רשמי מכתבים שלא נענו – רשמיהם של מתים ונעדרים, רשמיהם של אהובים רחוקים מצטברים בחיבורים אלו כהדים לשיחה שתוקה ועם זאת פועמת. חליפת המכתבים היא מצע לרישומו של החסר, שכמו תובע לתת לו מקום ומרחב דווקא בה.

* גירסה זו מבוססת על הרצאת פתיחה לסדרת ההרצאות "היסטוריה בחליפת מכתבים", מכון ליאו-בק, ירושלים, נובמבר 2019.

The post הכתב והמכתב – חליפת מכתבים כז'אנר גבולי, בין הד ושתיקה appeared first on פה ושם.

יום שלישי, 20.6.23, אוניברסיטת תל-אביב, בנין גילמן חדר 496, הכניסה חופשית.
כנס NAPH לספרות ולתרבות עברית.

בשירתו המאוחרת החסיר אבות ישורון אימות קריאה משיריו והפך את השפה ל"חירבה של לשון" – שפה שחומריותה משבשת דרכי מסירה רגילות ומוסיפה נדבך חושי לטקסט. "הבית איננֻ", כותב ישורון ללא האות וו ומעיד על קריעה – הכרוכה באבדן משפחתו.

ברומן La Disparition ("העלמֻת") כתב הסופר הצרפתי ז'ורז' פרק סיפור עלילה מופרז העוסק במיתות משונות, ללא אחת מתנועות הלשון – האות E. בכך יצר מבנה שפרץ את הלשון הצרפתית ופתח אותה לחללי שפה – מחווה לתנועת האוויר בעת הדיבור, לנשימה ולהעדר הנשימה, למוות. באורח זה מעיד פרק על מות אמו באושוויץ – שמותה הוכרז בידי רשויות צרפת במילים "Acte de Disparition" - "תעודת העלמות".

ההרצאה תקרא קריאה השוואתית במגעם של שני בנים, ישורון ופרק, עם לשונות-אם הפורצות בשפה ויוצרות חיכוך בין 'קריא' ו'כתיב'. נעמוד על האופן שבו מהדהדות היצירות מסורות כתיבה נשית, לצד מסורות יהודיות הפונות אל חומריות השפה. מתוך-כך נשאל כיצד היצירות המודרניסטיות "מפעילות אהבה אמהית" בלשונה של ז'וליה קריסטבה (Stabat Mater). האם תשומת הלב לתנועה פונטית הוא גם קשב לשאלות הוויה? תשומת לב לעצם חיים, לתנועות ועיצורים הכרוכים תמיד בנשימה. ומה קורה כאשר זו איננה?

 

ההרצאה היא חלק מהמושב "קריא וכתיב: ח"ן ביאליק, אבות ישורון, ז'ורז' פרק"

יושבת ראש: ד"ר לילך לחמן.

מרצים נוספים שזכיתי להיות עמם במושב:

• ד"ר רועי גרינוולד "אותיות והגאים: על תפיסת הלשון של אבות ישורון" לתקציר ההרצאה לחצו כאן >>

 

• ד"ר ענת מסינג מרקוס "לשון-אם בלי מה, בעקבות ׳גילוי וכיסוי בלשון׳ לח״נ ביאליק" לתקציר ההרצאה לחצו כאן >>

 

לחצו כאן כדי להגיע אל מקור הדימוי >>

The post אי-מהות – כתיבת האמהי אצל אבות ישורון וז'ורז' פרק appeared first on פה ושם.

בתוך מקרר תת-קרקעי ענק שפג תוקפו, ואשר שימש את השוק הסיטונאי ברחוב קרליבך בתל אביב, יערכו התנסויות כתיבה מונחה, שישאבו השראה מין המבנה הייחודי ומעבודות האמנות המוצגות בו במסגרת ה'מקרר – אמנות מתחת לאדמה'.

מתוך שהיה בחלל התת-קרקעי נבדוק מרקמים, קיר סדוק, דבש (שתשפוך מיכל נאמן) נשימה מתחת לאדמה. בסקיצות-קצרות נכתוב חלל במעבר, כיצד הוא נכנס למילה? מה משאריות החיים שהיו, מה ממה שמתוכנן, מה מן ההזיה על המקום, על גולמיותו, על אפשרויותיו -  נתכוון אל נזילות בין סוגי חומרים, ונשרטט במילים את מה שבין כתיבה, תמונה, תהיה.

מתוך כך נקרא מעט מתוך ולטר בנימין, אבות ישורון, מרגריט דיראס, ז'ורז' פרק.

 ~ ההשתתפות מהווה תמיכה בפרוייקט "המקרר" ~

עדי שורק היא סופרת ועורכת סדרת "ושתי" בהוצאת רסלינג

'טיוטות בחלל אורבאני' הנו חלק מסדנאות הכתיבה והקריאה של "סיפור פשוט"

ומתוך אירוע 'מקרר – אמנות מתחת לאדמה', של איריס פשדצקי, גילי זיידמן ועמרי בן ארצי; כחלק מ'עושים אמנות – אוהבים אמנות'

שני מפגשים בני כשעה וחצי. ניתן להירשם לאחד מהם או לשניהם יחד. בכל מפגש נתמקד בזויות שונות ויתקיימו תרגילים שונים.

יום ו', 29/5/15 – 12:30-11:00; 15:00-13:30

עלות : 150 ש"ח למפגש אחד

280 ש"ח לשני המפגשים

 >> הרשמה ופרטים נוספים בהדסטארט של המקרר >>

לשאלות: "סיפור פשוט", טל' 03-5107040

The post כתיבה במקרר appeared first on פה ושם.