The post השקה, נכתב בחפצים appeared first on פה ושם.

יום חמישי, 21.11.2024
כנס החוג לספרות בנושא "לעמוד בין החיים ובין המתים"
בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, חדר 496

הרצאתי תתקיים במושב של שעה 12:00 אך הכנס החשוב והמעניין יחל כבר בשעות הבוקר. מוזמנות ומוזמנים בחום להצטרף.

הנה תקציר ההרצאה וכן תוכניית הכנס המלאה.

----------------------------------------------

מעשי אונס היו חלק מטבח ה-7 באוקטובר ועוררו רגשות קמאיים. בדומה לסיפורים מקראיים, למחרת האסון גברים "לקחו את הצדק לידיים" ויצאו לקרבות קשים, חלקם בעלי אופי נקמני, והוחרף העדרן של נשים מהשיח והזירה הציבורית.

אני מבקשת לבדוק דרך שונה, העולה מפיגורות נשיות-ספרותיות (אגדיות) שמופיעות בערי המקלט התלמודיות כמי שעומדות בין המתים והחיים. הן מונעות הרג נוסף ובו בזמן יוצרות תיבת תהודה לקורבנות שתוקים, ובייחוד קורבנות אונס, המדומות לא פעם למי שנרצחו.

כזכור, האישה החכמה מתקוע (שמואל ב') מופיעה בהקשר אונס תמר על מנת למנוע את הנקם באבשלום, רוצח אחיו. היא מטרימה את הופעתה של האישה החכמה מאבל בית מעכה, המצילה עיר שלמה, "עיר ואם". החכמות משוחחות עם בעלי סמכות גבריים (דוד המלך ויואב בן צרויה) ולכאורה אינן קשורות בתמר עצמה, שנותרה שתוקה ("ותשב תמר ושוממה") כמין מתה-בחיים – לאחר שהתבקשה להחריש. אך קריאה קרובה לאור פרשנות עיר המקלט בתלמוד, מראה כי הנשים החכמות משיבות אותנו אל קולה של תמר טרם השתקתה: דיבור צלול ואמיץ המאיר את המציאות נכוחה, זועק זעקה, מציע פשרה, מקונן ותובע הכרה.

הפרשנות התלמודית הדה-קונסטרוקטיבית קושרת ספרות בחוק (אגדה בהלכה), ומפליגה מן ההתנהלות האלימה של הממלכה אל אפשרות אלטרנטיבית. היא עשוייה לעורר השראה לקריאה אחרת של המציאות העכשווית על הטקסטים המכוננים שלה, מתוך קשב מיוחד לקולות נשיים.

----------------------------------------------

The post נשים חכמות בצמתי הנקם – קריאה תלמודית appeared first on פה ושם.

יום ג', 26.11.2024, שעה 20:00, תאטרון תמונע מארח סדרה לספרות, תל אביב

ערב שכולו תרסט

ערב לכבוד הוצאת תרסט של עודד מנדה-לוי ובו נשתתף, ארבעה כותבים שפרסמו בתרסט:

דנה אמיר, יהונתן דיין, נועם גלזר, עדי שורק (עם הנובלה הזעירה "ונציה").

מוזיקה: אנטישפע, עורך: חגי לינק

מוזמנות ומוזמנים בחום.

פרטים מלאים וכרטיסים >>

The post ונציה, בערב תרסט appeared first on פה ושם.

אני גאה לספר שספרו השני בעברית של הסופר האיראני הפליט, פיאם פיילי, המתגורר בתל אביב, ראה אור בסדרת "ושתי" בעריכתי (הוצאת רסלינג, מפרסית אורלי נוי).

זה אינו ספר קל משום שמסופרים בו חומרי חיים קשים, ובכל זאת, הוא מעיד על כוחה של האמנות, על אף ולמרות ובתוך. במיוחד בימים הללו, כמה משמעות יש לקרוא ספרות שנכתבת בפרסית, ולזכור שיש לנו חברים רחוקים וקרובים, אוהבי ספר, אוהבי חופש, סרבני קיום מהסוג שמסוגר בדלת אמות.

הנה עוד כמה פרטים על הספר, מוזמנות ומוזמנים לקרוא בו.

--------------------------------
מאדאם זונה, גב כריכה
--------------------------------

הממואר הפואטי מאדאם זונה משרטט את רישומי הבריחה של המשורר פיאם פיילי מטהראן על רקע רדיפתו כהומוסקסואל ומתנגד שלטון – את מציאת המקלט בישראל ואת חיי השוליים בדרום תל אביב. ליבת הספר היא פרידה רגישה מחיה, חברה שהתאבדה, וסביבה נכרכים ההתמכרות להרואין, אשפוזים בבתי חולים לחולי נפש, יחסי זוגיות, התאהבות, ידידות וגם הטרדה, עם ישראלים שונים.

"החיים בישראל אינם קלים. לא מול חומותיה של ירושלים ולא בתוך האושר המעושה של תל אביב המדיף ריח של אומללות ושל ענפים טחובים, שאריות של אותה שמחה שאנשים עוטים על פניהם בשובם מאסון. כשנה לאחר שנמלטתי לישראל מטהראן הייתי לבדי כמעט כל הלילות והימים. כל אחד ברח ממני בצורה כלשהי, או שברחתי מפני הכול באופן כזה או אחר. אני חושב שאורח חיי מעורר באנשים פחד. זה רק טבעי; אחרי הכול, גם אני פוחד מפניהם לעתים קרובות".

מאדאם זונה הוא פורטרט של מי שנקלע לדיקטטורה ונידון לחיי פליטות בארץ שאיננה מקבלת אותו לחיקה. בו-בזמן זהו פורטרט מפעים של תל אביב, ירושלים וישראל. בידינו טקסט אשר רק זר ופליט יכול היה לכתוב, ואשר זכינו לאיכותו יוצאת הדופן בשל הגדוּלה הספרותית של פיאם פיילי. אם יש סופר ייחודי ואמיץ בקרבנו, הרי הוא טמון בְידיים כותבות פרסית, כאן ברחובות תל אביב – בין מסכת השמחה ותהומות העצב, בינות שגרת היומיום והמלחמה.

 

"מבט שונה על אחֵֵרות, שהיא לא רק אחרות מינית אלא גם אחרות נפשית ופואטית".

תמר מרין, "הארץ", 2015.

 

פיאם פיילי הוא סופר ומשורר איראני שספרי השירה שלו נאסרו לפרסום בארצו. הוא נמלט מטהראן והגיע לישראל בשנת 2015 בעקבות פרסום ספרו הראשון בפרוזה, "אני אצמח ואניב פירות; תאנים" (ושתי-רסלינג, 2015). הפרסום בעברית היה פרסום עולמי ראשון. פיילי ממתין מזה עשור להסדרת מעמדו כפליט בישראל. "מאדאם זונה" מובא בתרגומה המופתי מפרסית של אורלי נוי.

לדף הספר בהוצאת רסלינג >>

בצילום על הכריכה: פיאם פיילי.
צילום: סלין נייזוור

רקע הכריכה: ורה קורמן, פרט מתוך "לומדת איך לרשום", 2010

The post מאדאם זונה, פיאם פיילי appeared first on פה ושם.

יום ו', 12.7.24, 10:30, מוזיאון תל אביב
במסגרת "הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית: פילוסופיה תחת מלחמה". 

אגדה תלמודית מספרת על דוד המלך שגרם למי התהום לצאת מאיזון, ולאיים בהחרבת העולם. על דוד, ששפך דם רב ועשה מלחמות גדולות, נאסר לבנות את הבית הרוחני, בית המקדש. למרות זאת הוא ניסה, והתוצאות היו הרות אסון. הדרך לאיזון מי התהום קשורה ברפלקסיה על מעברי-גבול אלימים, לצד למידה של פרקטיקות נסיגה מכוח – שמלמד האל עצמו. הוא, המופיע כאן כמי שנכון ששמו ימחק למען השכנת שלום.

הנסיגה-משם שמלמד האל, נלמדת ממצבן נטול-השם של נשים, והיא מתרגלת צורות שייכות וקניין שאינן תובעות בעלות, ומשחקות אחרת עם הותרת זכר.

אגדת מי התהום שופכת אור מיוחד על ימים אלו: אנשי דמים שאינם יודעים לפעול בדרכים שאינן כוחניות, ידע נשי שאיננו מעורב בתהליכי קבלת החלטות, השכנת שלום שטבעה בתהום הנשייה... מאידך, היא מזכירה את קיומה של יכולת פרשנית שמסוגלת להציל חיים.

האגדה מופיעה בתלמוד הבבלי במסכת "מכות", שבה נידונה סוגיית עיר המקלט והיא מהווה חלק מתשתיות העיר. אדון בה מתוך התייחסות לדבריהם של הלן סיקסו, עמנואל לוינס וז'אק דרידה על שאלות של שייכות, זכרון ושכחה.

~ ההרצאה היא מרצפת מספר 212 בפרוייקט: עיר מקלט 963 מרצפות ~

לצד הרצאתי תרצה גם ד"ר עדי אפעל. בתום ההרצאות יתקיים דיון עם הקהל.

להזמנת כרטיס (50 ש"ח) במוזיאון תל אביב >> 

.

צילום: גלגל רפאים (1) | עדי שורק 2021

The post צפה ועלתה התהום וביקשה לשטוף את העולם appeared first on פה ושם.

"חכם ואני נכנסים לביתן הגן, שנינו עירומים אך מכוסים בסדין, ואין מגע בין הגופים. חכם שואל על עברי. אני מספרת שהגעתי ממשפחה ענייה (שהתרוששה) ואז התחתנתי עם בחור עני משכונה ענייה. יש קשב מופלא בינינו באותו זמן. הוא מצר על עברי, אבל יודע שצפוי שנגיע להמשך טוב יותר, שיוֹרה על כך שנחלצתי. עתה גופי כבר גלוי, והוא רואה אותי בכל מיני מצבים, למשל כורעת על ארבע, למשל שדיים וכוח כבידתם. לבסוף הוא מרים את גופי לתנוחת 'אווירון' ואומר, 'אל תדאגי, התקבלת כבר (לכאן) ולאט־לאט, בהתאם למחזורי המלגות, תקבלי גם' ויוצא לאורחיו."

אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים.

בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים.

נכתב בחפצים: סיפורי חלום וּוידויים משתלב במסורת של טקסטים מיניאטוריים מוקפדים המחויבים להתבוננות בשלל מופעיה של המציאות. חוטי עצב נשזרים בהומור פרוע כאשר שׂורק מתיכה את היומיומי בנשגב ופוסעת בסקרנות אל אזורי תפר קיומיים.

"עדי שורק היא חלק מקבוצה מצומצמת של כותבי פרוזה ישראלים שהכישרון, ההשכלה והטכניקה הספרותית שלהם שייכים בבירור לסקאלה אחרת." יוני ליבנה, "ידיעות אחרונות" 2018

הספר מלווה בשמונה איורים מודפסים מאת הציירת שרון פוליאקין. הדימוי על העטיפה: "חושבת על קסנדו", שרון פוליאקין, צילום הדימוי: אברהם חי, עיצוב עטיפה: נורית וידר קידרון.

להזמנת הספר >> 

לקריאת פרק ראשון >>

מבחר סיפורים מתוך "נכתב בחפצים" >>

The post נכתב בחפצים – סיפורי חלום ווידויים appeared first on פה ושם.

מועמד פרס ספיר 2019, זוכה פרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ליצירה ספרותית 2018

נתן, איש עסקים מצליח שאיבד את פרנסתו והסתבך בחובות כבדים, משאיר את משפחתו בישראל ונוסע לאמריקה לחפש עבודה. הוא ישן אצל ידיד בברוקלין וחולם להתקבל לריאיון אצל איל ההון האל גריפית', שבכוחו – כך מספרים לו – לשנות הכל.

אבל הדרך ללשכתו של האל גריפית מסתבכת והולכת. ובינתיים נתן, שלא היו לו מילים בלוויית אביו, משוטט ברחבי ניו יורק, הזוכה בספר זה לדיוקן בלתי נשכח, והיא ממציאה לו מילים שלא ידע מעולם.

מעט מעט מפליג נתן מכל אחיזותיו, ונאסף לזיכרונות שלא היו שלו, ובכל זאת הוא מכיר בהם את חותמן של השתיקות שאפפו אותו מאז ומעולם. מפינת רחוב אחת לאחרת, מספסל לספסל, נקרא נתן אל מפתחם של סיפורים עתיקים ומחדש אותם בעלילותיו שלו: האיש שרוּשש ממעשים וממעשיות, נעשה בבלי דעת למספר. העברית של עדי שֹורק מתחקה אחר הגלגול הזה ככל שהיא פושטת ולובשת אקלימים ונגינות שהורחקו אל שוליה של ההוויה הישראלית, ומתנבאת על תולדותיה הנשכחות במעשה-מרכבה קבצני נהדר.

"נתן" הוא ספרה הרביעי של עדי שֹורק. ספריה הקודמים – "לפעמים מאבדים אנשים", "תיירות פנים" ו"שבע מטרוניתות" (הוצאת ידיעות ספרים) - זכו לשבחי הביקורת והתקבלו כיצירות נועזות וייחודיות.

להזמנת הספר בדפוס / קובץ דיגיטלי >>

להזמנת ספר מוקלט >>

The post נתן appeared first on פה ושם.

 

... אותו קיץ שבו התקיימה המלחמה היה קיץ נוסף שבו התקיימה מלחמה, שכן גם בקיץ הקודם, זה של 2013, התקיימה מלחמה. נדמה היה שכך יהיה תמיד, כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה כמו שהשמים הפכו לברזל והאדמה לתהום כסויה. בראשי נוצרה מחשבה מאגית: אשב שנה בכיכר מעל המקלט, בגינה שמצויה בה. אכתוב מתוך נסיגה, במעין היעשות צמח, סלע או אריח, מגובה שיחי החולות והפרחים, הדשא וגזעי העצים, קרוב לקרקע החפורה. קיוויתי שאולי כך, מתוך העדות הזו, אגיע לקיץ הבא מוכנה יותר. תחילה שרטטתי במחברת את מתווה שמונה הדלתות החבויות ברחבת הכיכר. ספרתי את המרצפות שחיפו עליהן: כך וכך לרוחב; כך וכך לאורך; ומסגרת ברזל דקה סביבן. רציתי לכתוב משהו שיהדהד את המבנה הזה...

מרצפת זו, שהציטוט מעלה לקוח ממנה, זכתה להיות חלק מכתב עת מיוחד במינו בשם "רסן", שאפשר לה להתפרסם עם מבעים בין-תחומיים. אני מודה לעורכים על עזרתם – אלכס בן-ארי ואיל גרוס שפועלם קשור בכתיבה בין תחומית המהדהדת גם מרחבי אמנות פלסטיים ומרחבים מתמטיים-חישוביים. כתב העת "רסן" הוא של קבוצת אוליפה ישראלית, שלוקחת השראה מOuLiPo הצרפתית. קבוצה ספרותית שז'ורז' פרק, הסופר האהוב עליי שאני חוקרת ולומדת ממנו בלי הפסקה, היה חלק פעיל בה.

בזכות האירוח של "רסן" את המרצפת שלי – אפשר למצוא בה רבדים מוטמעים נסתרים: לחיצה על המילה "פיוט", למשל, מובילה אל פיוט מופלא ששרה מורין נהדר ונכתב בידי אברהם אבן עזרא; לחיצה על המילים "לא נשמעת" מובילה אל רישום מרגש וחכם של ספא קדח, שכתבה מילון עיר מקלט לקראת מפגשנו בתכנית של התואר השני לאמנות באוניברסיטת חיפה; לחיצה על מילים מודגשות נוספות תוביל לרישום שלי מתחילת הפרוייקט ולציטוטים מהתלמוד.

לקריאת המרצפת כולה ולשיטוט ברבדים המוטמעים בכתב העת "רסן" >>

עיצוב ופרשנות טיפוגרפית: רועי רגב.

מוזיקה: מורין נהדר, "אגדלך אלוהי כל נשמה", מתוך האלבום "ישנה בחיק ילדות"; מילים: אברהם אבן עזרא. עיבוד והלחנה לפי לחן עממי פרסי: מורין נהדר.
מורין נהדר היא זמרת, יוצרת, פייטנית, חוקרת, כלת פרס אורי אורבך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה לשנת 2023.

רישום בין ערבית ועברית: ספא קדח, מתוך מחברת הסקיצות, 2020.
ספא קדח היא אמנית בוגרת התואר השני לאמנות באוניברסיטת חיפה. השתתפה בתערוכות כגון: "יסוד בודד", מרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב 2021; "משובש.ת משותפ.ת", בית הגפן, 2022.

המחברת מודה ליוספה רז על עזרתה בתרגום לאנגלית ולאלמוג בהר על עזרתו בבחירת הפיוט.

This tile began to be written in 2014 as part of the interdisciplinary project "City of Refuge". This is one of the 963 pavements that will eventually be in the "City of Refuge", a number I determined based on the number of tiles in the Habima Square in Tel Aviv, which cover the doors embedded in the ground of the square and lead to the shelter beneath it.

The text consists of a reflection on daily life in Israel and Tel Aviv, following a diary I wrote during a year when I sat in the square in the mornings, before the start of the workday, and after I brought my little daughter to kindergarten. It corresponds with the question of the "city of refuge" in the Babylonian Talmud - in the Talmud, the text itself is a city of refuge, i.e. a special discussion space designed to break bloodshed. The shape of the pavement is influenced at the same time by the tiles covering the doors of the shelter in the square, and by the shape of the page of the Babylonian Talmud. It requires spatial writing/reading, meaning a fragmented, wandering movement that encounters both saturation and the loss of meanings.

So far, about 210 tiles have been created.

Now, when we have begun to re-count reality after October 7, something in the counting of the tiles continues - determined to maintain the close attention and investigation to which "City of Refuge" is commited. Yet, something is also muted, struck. And I'm still looking for a way of counting that will be correct now, a way of continuing as well as a way of stopping.

Typographic design and interpretation: Roei Regev.

Music: Composition and performance: Maureen Nehedar, "I Shall Praise You", from the album "Asleep in the Bosom of Childhood"; Lyrics: Abraham Ibn Ezra.

Drawing Between Arabic and Hebrew: Safa Kadah, from a sketchbook, 2020.

The author thanks Yosefa Raz for her help with the English translation of this passage, and Almog Behar for his help in choosing the liturgical hymn.

לפרוייקט עיר מקלט 963 מרצפות >>

The post כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה appeared first on פה ושם.

לספרות מושגית ואילוצית (אוליפיאנית). הגיליון הראשון מוקדש לנושא "מלחמה", עורך אותו אלכס בן ארי ומשתתפים בו חברי הקולקטיב אוליפה וכותבות.ים נוספים.

מדבריו של אלכס בן ארי בפתח הדבר לגיליון:

"גיליון האפס. הראשית שבטרם הראשית. החושך על פני תהום. לא לזה כיוונו מלכתחילה, אבל התוכניות לגיליון פתיחה נושאי, שיטתי, מקיף של יצירה אילוצית ומושגית נפרעו יחד עם כל מה שנפרע בראשית אוקטובר. ועם זאת, מרגע שנזנחה הפרוגרמה המקורית התברר כמה נכון, בעת הזו ובכלל, לא להעמיד דבר בין העבודות לבין המציאות. אני לא בטוח שנחזור כבר אי פעם לגיליון מספר אחת".

"יצירה מושגית, הן בספרות והן באומנויות אחרות, היא מטיבה 'טכנולוגית' במובן זה שביסודה נמצאת ההבנה שמנגנוני הייצור של יצירה ואיכויותיה החומריות הם חלק בלתי נפרד ממשמעותה. העבודות בגיליון הנוכחי של "רסן" מותחות קו, כל אחת בדרכה, מן התכונה היסודית הזו אל מציאות המלחמה של חיינו מאז שבעה באוקטובר דרך השימוש בטכנולוגיה כמדיום, כנושא או, במרבית המקרים, בשילוב בין שניהם".

ההשקה ל"רסן" תתקיים ביום שלישי הקרוב 30.4.24 בשעה 19:30 בחנות רידינג בתל אביב: אלנבי 43. מוזמנות ומוזמנים בחום.
מלבדי ישתתפו ויקראו: אלכס בן ארי, איל גרוס, ערן הדס, מיתר מורן, סביון שנהר (סביון), רותם עטר, יונתן פיין.

הפרטים המלאים של ההשקה >>

לקריאת המרצפת: "כאילו המלחמה הייתה לחלק מעונות השנה" >>
(בזמן הקריאה אפשר ללחוץ על החלקים המודגשים ולגלות רבדים נוספים שמוטמעים בטקסט)

ובהזדמנות הזו, אני מיידעת ומזמינה לשני אירועים נוספים

– שיחה בין דנה חפץ וביני לכבוד ספרה "הבית הכחול" שראה אור לאחרונה: חנות הספרים "סיפור פשוט", רחוב שבזי 36 נווה צדק, 24.5.24, בשעה 12:00.

– הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית מתקיים מדי יום שישי במוזיאון תל אביב. (ההרצאה שלי תתקיים ביולי, ובינתיים יש תוכנית עשירה ומשמעותית). תוכניית הסמינר ה-19 לפילוסופיה קונטיננטלית - מוזיאון תל אביב >>

The post מרצפת חדשה ב"עיר מקלט" והזמנה לכמה אירועים appeared first on פה ושם.

אני שמחה ליידע על סדנת קריאה של לילך לחמן ביצירתה של אמילי דיקנסון שתתקיים בבית אריאלה, בעקבות הספר "אולי הלב" שלילך תרגמה וערכה ופורסם בסדרת "ושתי" שלי.
ללמוד אצל לילך בכלל, ולקרוא עימה משוררת מסתורית ונפלאה כמו אמילי דיקנסון בפרט, זו חוויה משנת חיים. העומק של דיקנסון, ומגעיה הרפלקסיביים עם קצות הקיום, נראים לי נכונים עכשיו במיוחד. מוזמנות ומוזמנים בחום.

> מעבדת קריאה, בית אריאלה, ימי שני בבוקר, החל מ26.2.24. לפרטים >>

>> להזמנת הספר "אולי הלב" >>

--------------------------------------------

ציטוטים נבחרים מתוך "אולי הלב"
--------------------------------------------

אחרית הדבר, מאת לילך לחמן

קראו לכם לנפות עיזבון. בחדר השינה מצאתם תיבת עץ ובה מאות גיליונות תפורים וצרורים במחברות. דפים קשורים בסרט אדום, אחרים מאוגדים בשחור, מקופלים בקפידה. חלקם חתומים בשעווה. במגירות השולחן אניצי חוט, פיסות נייר, מעטפות גזורות. פרח מיובש על גב קבלה. דמעת דיו שחורה בשולי תעודת אחריות למנורה. רשימת מצרכים על קרטון. מתכון לאפיית לחם על פס שרוחבו 14 מ"מ. בפינה העליונה מלות ברכה מטפסות ועולות זו על גבי זו. על השולחן קסת דיו בצורת כלב פעור פה. בסמוך לה נייר מכתבים חתוך: מלים שנמחקו בקו, אותיות כתב נטויות, רווחים משתנים, מירכאות לא צפויות, מקצב של צלבים, מקפים וקווים מפרידים. מקבץ אותיות סביב בול של רכבת קיטור, שאליו צמודים קטעים שנגזרו מכתב עת ועליהם מודפס "אליזבת בָּרֶט בראונינג" ו"ג'ורג' אליוט". בהרף עין זיהיתם את הדפים הממוענים, הצרורות שאוגדו למחזורים, השורות המקוטעות; רשת פרומה של סימנים ומרווחים – כל זה שעדיין לא נמצא לו שֵׁם, האם יכולתם לומר כי היתה כאן שירה? יום קודם לכן שרפתם עשרות מכתבים שהיו חלק מן העיזבון הזה (מי יכול היה לדעת?). מה שמונח לפניכם חייב לראות אור.

הרגשתי שסע בהכרה

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁסַע בַּהַכָּרָה –

כְּאִלּוּ הַמֹּחַ נִבְקַע –

נִסִּיתִי לְחַבֵּר – תָּו לְתָו –

אַךְ כְּלוּם לֹא נִתְאַחָה –

 

הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּפְנֵי, כִּוַּנְתִּי

לְצָרֵף אֶל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאַחֲרֵי –

אַךְ הָרֶצֶף פָּקְעוּ צְלִילָיו –

כְּמוֹ כַּדּוּרִים – אַַרְצָה –

 

[אמילי דיקנסון, "אולי הלב", מתוך פרק השירים, תרגום: לילך לחמן]

תני לי

תני לי

ללכת ראשונה

סו, היות ש

אני תמיד גרה

בים ומכירה

את הדרך –

פעמיים הייתי טובעת

להציל אותך

מִשְּׁקִיעָה, סוזי,

לו רק יכולתי

לכסות את עינייך

כך שלא תוכלי

לראות את המים –

[אמילי דיקנסון, "אולי הלב", מתוך פרק המכתבים והפתקים, תרגום: לילך לחמן]

• הדימוי על כריכת הספר, צבי לחמן.

The post אמילי דיקנסון, מבט מחדש appeared first on פה ושם.